תמיד טענתי שאנשי חינוך טובים בישראל
הם המשכנעים הכי טובים.
30 – 40 ילדים / תלמידים בגן / בכיתה,
מספר כפול של הורים,
אינספור אתגרים חינוכיים
ותרבות של מעורבות (שלא לומר התערבות) של הורים על בסיס יומיומי.
תוסיפו לזה את המנטליות הישראלית –
שלא תמיד רואה את האחר ושאוהבת סיפוק מיידי –
ועוד תנאים אובייקטיביים
(מנהלת בית הספר היסודי ברמת אביב ג', בו למדו ילדיי,
נהגה לומר שבבית הספר יש 900 ילדים ו- 2,700 הורים – במקום 1,800 –
כי חצי מבית הספר נמצא ב"פרק ב'", בעקבות גירושין של ההורים…),
וקבלו תנאים כמעט בלתי אפשריים לצוותי חינוך בישראל,
שמחייבים אותם למצוא דרכים יצירתיות
לשכנע, להעביר מסרים ולהניע לפעולה את ההורים והילדים.
דוגמה נהדרת חוויתי לפני 6 שנים,
כשהבן הקטן שלי, יואבי (היום עולה לכיתה ז'),
סיים את גן החובה שלו.
בכל סוף שנה, בטקס הסיום של הגן, ההורים יושבים ב- ח'
על הכיסאות הקטנים של הילדים,
והילדים יושבים איתם / עליהם, וגם עושים הופעה.
בסיום האירוע, בטקס חלוקת התעודות והמתנות,
בדרך כלל מחלקים את התעודות לפי סדר הישיבה ב- ח'
(שלפעמים מתבצע באופן אקראי),
או לפי ה- א' – ב'
(ואז הילדים ששם המשפחה שלהם מתחיל באות ש' או ת' תמיד אחרונים…).
בשנה הקודמת לאירוע המדובר, בטקס הסיום של גן טרום חובה,
הגננת ענת הקריאה את השמות לפי סדר הישיבה,
וכל ילד שקיבל תעודה מיד הראה אותה בהתלהבות להורים שלו,
שהחלו לדבר איתו ולעשות רעש בחדר.
חלק מההורים כבר קמו להתארגן
ולאסוף את הדברים של הילד תוך כדי הטקס,
ונוצר מצב שעד שהגיעו לילדים האחרונים,
היה כבר רעש גדול בחדר ורבים מההורים והילדים כבר קמו והסתובבו בחדר.
הילדים האחרונים כבר קיבלו במהירות את התעודה מהגננת,
בלי שכמעט התייחסו אליהם.
זה צרם לחלק מהמשתתפים, ובעיקר לענת הגננת.
חוזרים לאירוע המדובר.
חלפה שנה, והנה אנחנו באותו המקום, רק הפעם בטקס הסיום של גן חובה.
אותו גן, אותם כסאות קטנים, אותו סידור ב- ח', (כמעט) אותם הורים וילדים.
הגננת, לפני שהתחילה את הטקס,
הזכירה בקצרה את מה שהיה בשנה שעברה,
ואז אמרה להורים:
"אני לא רוצה לכפות עליכם מה לעשות ולא רוצה לחנך אתכם.
יש לי רק שתי בקשות מכם במהלך הטקס –
שכל הורה יתנהג כאילו הילד שלו הוא האחרון שמקבל כאן תעודה,
ושכל הורה ימחא כפיים לכל ילד כאילו זה הילד שלו".
זהו. התחיל הטקס.
בזכות שני המשפטיים המאד מדוייקים האלו,
ההורים פעלו בדיוק כמו שהגננת הנחתה,
והתוצאה – כל ההורים ישבו מרותקים בטקס עד הילד האחרון,
וכל הילדים – גם האחרונים – קיבלו מכולם את כל הכבוד, תשומת הלב ומחיאות הכפיים –
והתרגשו מאד.
הגננת השיגה בדיוק את התוצאה שרצתה, בלי כפייה,
בלי עצבים, בלי הערות, בלי צעקות, ובלי תחושת אי נעימות.
המפתח לכל הצלחה בחיים, בקריירה ובעסקים,
היא לדעת להניע לפעולה אנשים, לשכנע אותם
ולייצר איתם שיתופי פעולה ומערכות יחסים ארוכות טווח,
אבל – לא בדרכים של מניפולציות, כפייה, שליטה,
הפעלת סמכות או "ערבוב" ואי אמירת אמת –
אלא מתוך תקשורת מקרבת,
מתוך ערכי "ואהבת לרעך כמוך",
מתוך ראייה של Win – Win,
מתוך הקשבה אמיתית וראייה של צרכי האחר
ומתוך העברת מסרים מותאמת לעולם התוכן של הצד השני.
אלו ערכים אוניברסליים, שנכונים לכל אדם ובכל סיטואציה,
ונכונים בעיקר בעולם החדש ובמציאות של 2023 – 2024.
איך ליישם את זה בפועל?
איך לפעול בצורה שקופה, אמיתית ו"נקייה" לחלוטין,
ועדיין להשיג (בסבירות גבוהה) את כל מה שאתם רוצים?
איך לפעול מתוך אינטרסים שלכם, אבל בלי להשתמש באחרים
ולכבד גם את הרצונות והאינטרסים של אחרים?
על כל זה ועוד אדבר, בין השאר,
שאמיר הרדוף ואני נקיים ב"זום" ממש בקרוב.
תכנים מעולים, אפשרות להתייעץ איתנו ולשאול שאלות,
כלים חדשניים ורעיונות מקוריים
להגדלת הכנסות,
ביסוס אוטוריטה,
שימוש נכון בבינה המלאכותית
והגדלת יכולת ההשפעה –
וכל הטוב הזה בעלות סמלית בלבד!
אמיר ואני מחכים לכם איתנו!
שלכם, באהבה,
ד"ר יניב זייד
נ.ב. יש לכם שאלות? תובנות? התייעצויות?
אתם מוזמנים לפנות אליי.
אפשר במייל חוזר לדיוור הזה,
אפשר למייל yaniv@yanivzaid.com
ואפשר לוואטסאפ 054-8001200
אני מבטיח לענות ולחזור לכולם.
כתיבת תגובה