לפני עשרים ומשהו שנים (הזמן טס כשנהנים…)
למדתי כלכלה באוניברסיטת חיפה.
אחד מהעקרונות הבסיסיים בכלכלה, אותו לומדים כבר בשיעורים הראשונים,
הוא עקומת ההיצע והביקוש –
איפה היצרן והצרכן נפגשים ו"סוגרים עסקה".
עקומת ההיצע והביקוש מתבססת על ההנחה
(בכלל, כל תורות הכלכלה מבוססות על הנחות יסוד,
לכן כלכלה שייכת ל"מדעי החברה" ולא למדעים מדויקים)
שצרכן תמיד ישאף למקסם את התועלת שלו,
והיצרן תמיד ישאף למקסם את הרווח שלו מהעסקה.
כך למדנו שיעור אחר שיעור,
כשכל מרצה בתורו מסביר לנו ש"כך זה עובד".
יום אחד שאלה אחת הסטודנטיות את המרצה באחד השיעורים –
"איך אנחנו יודעים?
למה אנחנו מניחים שכל היצרנים תמיד ירצו להרוויח כמה שיותר,
וכל הצרכנים תמיד ירצו ליהנות ולקבל כמה שיותר?
עשו סקר? מישהו שאל את כולם?"
שאלה חכמה ונכונה בעיניי.
השתרר שקט בכיתה, ואז המרצה ענה תשובה
שבעיניי הייתה לא פחות טובה מהשאלה
(ולכן אני זוכר את הסיטואציה והתשובה שלו עד היום,
עשרים ומשהו שנים אחרי).
המרצה ענה לה: "כשתפוח נופל מהעץ – הוא מכיר את חוק המשיכה?
הוא לא מכיר, נכון?
אז למה הוא נופל לקרקע ולא נשאר באוויר?
כי החוק פועל, בין אם אנחנו מכירים אותו או לא".
כלומר, במילים שלי עכשיו –
לא צריך לשאול את כל היצרנים אם הם רוצים להרוויח את הסכום המקסימלי.
אפשר להניח את זה גם בלי לעשות סקר כלל עולמי.
נזכרתי בסיפור הזה השבוע,
כאשר נשאלתי שוב ושוב
איך אפשר לגרום לציבור להישמע להנחיות הממשלה
וללכת להתחסן, לשים מסכות, להימנע מהתקהלויות וכו'.
לפני כמעט שנה כתבתי פוסט –
שנהיה ויראלי מאד וזכה להרבה הדים ותגובות –
זה היה זמן קצר לאחר תחילת מבצע ההתחסנות בישראל,
וכבר אז הייתה התנגדות לא קטנה בקרב הציבור לחיסון
והרבה בלאגן ואי וודאות.
כששואלים אותי היום למה אנשים
כבר לא מצייתים כמו בעבר להנחיות הקורונה,
ואיך אפשר לשכנע אותם לחסן את הילדים,
לא לטוס לחו"ל כמו גילת בנט,
לשים מסכה במקומות סגורים ועוד,
אני עונה – שמעבר לכל ההנחיות, הדיווחים בתקשורת,
מהדורות החדשות והרעש הכללי, יש גם מציאות.
המציאות היא, שאין הרבה חולים קשה בכלל המדינה מ"קורונה",
ושרוב הציבור לא מכיר אישית אנשים שנפגעו באמת מ"קורונה"
(לא מבודדים, לא נשאי קורונה א-סימפטומטים,
לא כאלו שהיו מצוננים יומיים –
אלא באמת אנשים שהתאשפזו בבית החולים ושהיו חולים קשה).
בסופו של יום, כמו שהצרכן רוצה למקסם תועלת והיצרן רוצה למקסם רווח,
אף אחד מאיתנו לא רוצה לחלות ב"קורונה"
(וגם לא בשפעת או בדלקת ריאות,
וגם לא להיפגע בתאונת דרכים, לצורך העניין).
בטח ובטח שאף אחד לא רוצה להתאשפז בבית חולים
במצב היום של בתי החולים בישראל.
אבל אנשים מסתכלים ימינה ושמאלה,
ורואים שיש מחלה שנקראת "קורונה", אבל אין מגיפה של קורונה.
אם הייתה מגיפה באמת,
כמו שהייתה באיטליה ובניו יורק במרץ 2020, לפני כמעט שנתיים,
לא היה צריך לשכנע אף אחד
להסתגר בבתים, להימנע מפעילויות או להתחסן.
אנשים היו עושים את זה בעצמם
בלי שכנוע חיצוני ובלי מסיבות עיתונאים של שרים כאלו ואחרים.
למה? כי כל אחד מאיתנו, או לפחות רובינו,
היה מכיר מישהו שחלה קשה בקורונה,
מישהו שהתאשפז במצב קשה או מישהו שנפטר.
לא צריך גופות ברחובות וארונות קירור מחוץ לבתי חולים
כדי לשכנע אנשים שיש מגיפה.
מספיק שהם חווים את זה מסביב,
ואז הם משתכנעים בעצמם שזה באמת מסוכן.
אז מעבר לזה שהציבור עייף ומותש באופן כללי משנתיים של קורונה,
הציבור כבר לא כל כך חושש מהמחלה עצמה.
אנחנו כן חוששים מבידודים, מלימודים של הילדים ב"זום",
מלבטל אירועים שתכננו כי אחד מבני המשפחה מאומת, וכו' –
אני לא מזלזל בזה. כל אלו מעשי ידי אדם.
אבל אנחנו כבר לא חוששים מהוירוס עצמו כמו שחששנו ממנו לפני שנתיים.
רוב הציבור לא נמצא בקצוות –
לא שייך ל"מכחישי הקורונה" או מתנגדי החיסונים,
ולא שייך לחרדתיים ול"נמנעים"
(שלא היו בחו"ל או באירוע כבר שנתיים וכמעט לא יוצאים מהבית).
רוב הציבור פשוט רוצה לחיות לצד הקורונה,
ונמאס לו מהפחדות, נתונים מוטים, תרחישים אפוקליפטים וחשיבה פסימית.
בעיקר נמאס לו מחוסר דוגמה אישית של הנבחרים שלו.
לפני שבועיים לא ראיתי חדשות וכמעט לא קראתי עיתונים במשך כשבוע
(הייתי בעומס גדול של כתיבה, הרצאות וליוויים עסקיים).
אתם יודעים מה קרה באותו השבוע?
בחוויה שלי, לא הייתה "קורונה" באותו השבוע!
לא שמעתי עליה אפילו פעם אחת מהסביבה במשך ימים רבים,
ולא חוויתי אותה בעצמי.
כשמנתקים את הרעש החיצוני, המציאות האמיתית היא אחרת.
יש מחלה, אין מגיפה.
צריך להיזהר, להתחסן (כן, כן) ולהתנהל באחריות,
אבל לא למנוע מעצמנו את הנאות החיים – ואת החיים עצמם.
בדיוק כמו שצריך לנהוג בזהירות, לחגור חגורת בטיחות ולכבד את חוקי התנועה,
אבל גם צריך לעלות על הכביש ולנהוג מתי שרוצים.
החיים ממשיכים, והם יותר חזקים מכולנו.
גם מהוירוס.
רק בריאות לכולם!
אוהב,
ד"ר יניב זייד
נ.ב. החיים נמשכים גם בשבוע הבא,
עם מחזור – פרונטאלי! – נוסף של סדנת הדגל שלי,
יש לכם הזדמנות מיוחדת
לא רק לחוות שפיות, שמחת חיים ואופטימיות,
אלא גם לקבל כלים מעולים ופרקטיים
שיטיסו קדימה אתכם ואת העסק שלכם בשנת 2022.
כתיבת תגובה