קבלו סיפור.
אופטימי או פסימי – תלוי בעיני המתבונן.
מבאס ומטריד, או משמח ומעורר השראה –
תלוי בפוזיציה של הקורא.
פלאפל בגבעתיים.
קיים 42 שנה.
אימפריה מקומית.
עסק שזכה בתחרות "המנה של המדינה" בשנת ה- 70 לישראל.
נקלע למשבר כלכלי בתקופת ה"קורונה",
כמו עסקים ומסעדות רבות.
בצער רב, כדי לנסות ולקזז הוצאות, החליטו בעלי העסק
להחזיר לרבנות את תעודת הכשרות.
הבעלים, אדם מאמין, הציע לרבנות להוריד מחיר
כדי להמשיך להחזיק בתעודה
(כל חומרי הגלם של הפלאפל במקום כשרים).
הם סירבו ודרשו את הסכום הקבוע,
והוא החליט לוותר על תעודת הכשרות.
הרבנות, מצידה, הפיצה ברחבי העיר בה נמצא הפלאפל
"הודעה לציבור" מטעמה – שלטים שבהם דווח כי ההשגחה במקום הוסרה.
בשלטים, גם נכתב בכתב שחור וגדול "יידע הציבור וייזהר!"
עד כאן, צעדים לגיטימיים מצד שני הצדדים.
כל אחד עשה את שלו ומילא את האינטרס שלו
(אני בכוונה משתדל להיות אובייקטיבי עד כמה שאפשר…).
אבל סיפורינו ממשיך.
כי בעלי הפלאפל פרסמו כאות מחאה ברשתות החברתיות
את המודעה של הרבנות מעוצבת,
סיפרו את הסיפור מהצד שלהם
וקראו לציבור הרחב להגיע בכל זאת
(כולל הציבור הדתי, מאחר ולדבריהם המקום עדיין כשר באותה המידה).
התוצאה של הקמפיין – אלפי שיתופים של הפוסט,
אלפי תגובות חמות ואוהבות של אנשים מכל המגזרים והקהילות – כולל חרדים, דתיים וחילונים,
וחיזוק של הרבה לקוחות – וותיקים וחדשים – שהגיעו לתמוך ולאכול.
יש כמה תובנות שחשוב ללמוד מהצעד השיווקי שעשו בעלי הפלאפל –
ראשית, יוזמה ופרואקטיביות.
הם לא רק ישבו וקיטרו,
לא "נכנעו" לאובדן הלקוחות הצפוי כתוצאה ממהלכי הרבנות,
אלא החליטו לפעול ולמשוך לקוחות ממקורות אחרים.
אם צפויים להגיע פחות דתיים וחרדים, לפחות שיבואו יותר חילונים.
שנית, אותנטיות ואמינות.
הם לא הסתירו את מצבם הכלכלי ואת הקשיים של העסק,
לא הסתירו את העובדה שהם ללא תעודת כשרות,
אלא סיפרו את הסיפור המלא (מנקודת מבטם) בפתיחות ובאומץ,
תוך לקיחת סיכון (באותה מידה שהמקום התמלא וקיבל פרסום,
הוא גם יכול היה לקבל חרם יותר גדול,
והם במו ידיהם היו עלולים לחזק את הפרסום השלילי נגדם).
שלישית, הם "הפכו חיסרון ליתרון".
בשיטת הלחימה "אייקידו" לוקחים את האנרגיה של היריב ומשתמשים בה כנגדו.
לדוגמה, אדם רץ אליכם ועומד להתנגש בכם –
לא מתנגשים בו בעוצמה (בניגוד לאינסטינקט)
אלא זזים ודוחפים אותו (ובכך משתמשים בתנופה ובעוצמה שלו – נגדו).
הקמפיין של הרבנות בעיצומו,
מתקיים "מסע הפחדה" נגד הפלאפל
וחלק מהלקוחות הקבועים מדירים את רגליהם מהמקום
כי כבר אין כשרות (ולכאורה אין לגיטימציה לאכול שם).
במקום להתווכח עם הקמפיין של הרבנות,
לנסות להוריד בכוח את השלטים,
לתבוע את הרבנות בבית המשפט
(מה שהיה גורר עוד הוצאה כספית ו"דם רע" בין הצדדים) וכו',
הם החליטו דווקא להשתמש בסיפור ובמודעות של הרבנות – לטובתם.
כאמור, צעד אמיץ, שאי אפשר היה בזמן אמת לחזות את תוצאותיו.
אין מדובר ב"מלחמת דת", "כפייה דתית"
או מאבק של "בני האור" ב"בני החושך".
אין כאן "טובים" ו"רעים" בעיניי, או "צודקים" ו"לא צודקים".
מדובר בסך הכול במצוקה ובצעד חצי נואש של עסק קטן שנמצא בקשיים.
מריאיון שנתן הבעלים, אני גם בטוח שהוא יחזור לשלם לרבנות כשיוכל.
בינתיים, הוא ומשפחתו מקסמו את הסיטואציה לטובת העסק.
יוזמה, אותנטיות ו"הפיכת חיסרון ליתרון".
אשמח לשמוע הערות, הארות, תגובות (עינייניות בלבד),
שאלות ותובנות שלכם.
אפשר להגיב כאן, אפשר בפרטי,
אפשר במייל yaniv@yanivzaid.com
ואפשר גם לסמס או להתקשר לנייד האישי שלי – 054-8001200
אני מבטיח לחזור לכולם.
שלכם, באהבה,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה