בואו נדבר קצת על יוון.
כן, כן, המדינה השכנה שלנו בים התיכון,
שאנחנו חושבים עליה בדרך כלל
רק בהקשרים של חופשה קצרה והפסדים בכדורגל.
ובכן, יוון עוברת בימים אלו מהפיכה דרמטית כל כך,
עד שאפילו בתקשורת אצלנו (בעיקר בעיתונים הכלכליים)
מסקרים את העניין בהרחבה.
תקציר הפרקים הקודמים –
יוון חווה כבר 6 שנים הידרדרות כלכלית,
שנבעה בגדול משילוב של תפוקה נמוכה של המשק היווני,
העלמות מסים גדולות של הציבור היווני
והחלטות ממשלתיות גרועות ופופוליסטיות,
שהגדילו לה במשך שנים את הגירעון הלאומי.
מאחר ויוון היא חלק ממדינות האיחוד האירופי,
אותן מדינות, ובראשן גרמניה העשירה, הלכו לקראתה,
מחקו לה חלק מהחובות, ופרשו לה את שאר החובות.
אבל האירופאים לא פראיירים.
בתמורה להקלות הנדיבות שיוון זכתה להן,
האירופאים ביקשו מהיוונים להתחיל לעבוד קשה יותר,
להתחיל לשלם יותר מסים
ולהתחיל להתנהל נכון ובצורה אחראית מבחינה כלכלית
(ממש כמו שבנק רגיל שיפרוש או ימחק חובות
למשפחה או לאיש עסקים שנמצא במינוס,
מטבע הדברים יבקש ממנו להתייעל
ולשנות את ההתנהלות שהביאה אותו למינוס הזה מלכתחילה).
בקיצור, בהכללה גסה,
האיחוד האירופי ביקש מהיוונים
להיות קצת יותר "גרמנים" (יעילים, חרוצים ומשלמי מיסים)
וקצת פחות "יוונים" (פחות חרוצים, פחות הישגיים, נהנתנים).
(הערת אגב שלא יכולתי שלא לכתוב –
יש לגרמנים גם "צד אפל" ליעילות ולפטריוטיות המפורסמת שלהם.
חווינו זאת לפני 75 שנה בערך.
טוב, כתבתי את זה, בואו נתקדם…).
אבל גם היוונים, מסתבר, לא פראיירים,
ובשבועות האחרונים חלה תפנית בעלילה –
ליוונים נמאס מה"התנשאות" של המדינות העשירות עליהם,
ומשורת הסנקציות הכלכליות שהתגבשה באיחוד האירופאי נגדם
(הם חוו זאת כהשפלה, לא כהזדמנות להתייעל),
והם העלו לשלטון בבחירות ביוון לפני כשבועיים
מפלגה אנטי אירופאית,
שמאיימת להתנתק מהאיחוד האירופאי,
ומאותתת לאירופה ש"בעל הבית השתגע".
זה כמובן לא ישפר את המצב הכלכלי של יוון, ההולך ומידרדר,
אבל היי – לפחות הוצאנו אצבע משולשת לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל…
אז עכשיו יש שתי אפשרויות –
או שהאירופאים "יזרמו" עם היוונים,
ויתנו להם הקלות כלכליות גדולות יותר, שלא "ישפילו" אותם,
או שיון תפרוש מהאיחוד האירופי,
תיסוג 30 שנים לאחור מבחינה כלכלית
ותחזור להיות סוג של "עולם שלישי".
עד כאן החדשות ואקטואליה
אם הגעתם עד כאן, אתם בטח שואלים את עצמכם –
"סיפורם של היוונים נוגע לליבי…
איך זה קשור אליי?…"
אז כמתבונן מהצד בעניין בשבועות האחרונים,
הרשו לי לחלוק איתכם את השקפתי –
אני חושב שהצורה שבה היוונים מתנהגים בסיפור הזה,
מאד דומה לצורה שבה בני האדם בכלל מתנהגים מבחינה עסקית ואישית.
רוב בני האדם רוצים לעבוד כמו "יוונים"
(לעבוד מעט, לא לשלם כמעט מסים,
לשבת בבית הקפה ולשתות אוזו בלי להיות מוטרדים יותר מדי מכסף)
אבל לחיות כמו "גרמנים"
(רמת חיים גבוהה שהכסף שהם מרוויחים מאפשר להם).
רוב בני האדם מקנאים באנשים מצליחים יותר מהם,
מוצאים פגמים בהצלחה שלהם,
מפרשים את ההתנהגות שלהם כהתנשאות,
ולא שואלים את עצמם – איך הם הצליחו באמת,
ומה אני צריך לעשות כדי להצליח כמוהם.
רוב בני האדם רוצים לנסוע ב"מרצדס"
אבל מוכנים לשלם רק מחיר של "סובארו".
ובחיים האמיתיים –
יש כאן פרדוקס ש"מתפוצץ" בפנים לרוב בני האדם.
כולנו רוצים לחיות מצוין, בשפע כלכלי ובלי דאגות,
אבל מעטים מוכנים באמת להתאמץ בשביל זה,
ולהשקיע במשך שנים זמן, כסף ואנרגיה.
כולנו רוצים להיות מצליחים ומפורסמים,
אבל מעטים מוכנים להשקיע באמת את "שעות המעבדה"
הנדרשות כדי להצליח.
כולנו רוצים להרוויח המון כסף,
אבל מעטים מוכנים לעבוד (אם צריך) גם בסופי שבוע,
בחגים, בקיץ, בזמן מלחמה ובלילות, כדי להגשים את החלומות שלהם.
שלא תבינו לא נכון, אני מאד בעד להינות מהחיים
(וגם חושב שאני באופן אישי די נהנה מהחיים שלי…)
אבל חייב להיות איזון, כמו בכל דבר.
אז היוונים בסך הכול רוצים להיות "יוונים",
אבל במציאות – חשבון הבנק שלהם מאותת ש"החגיגה נגמרה".
אז תשאלו את עצמכם –
אם אתם באמת רוצים להשיג משהו,
עד כמה אתם ב-א-מ-ת מוכנים להשקיע בו זמן, אנרגיה וכסף?
אם אתם רוצים "יותר" מהחיים,
עד כמה אתם מוכנים לצאת מאזור הנוחות שלכם ולתת מעצמכם "יותר"?
ואם אתם רוצים להצליח בגדול בתחום מסוים,
עד כמה אתם מוכנים לתת "שעות מעבדה" לטובת העניין?
שלכם,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה