שבוע אחרי הבחירות.
חלק מאיתנו מרוצים, חלק אדישים וחלק מאוכזבים.
אבל כולנו נמצאים בדיוק באותו מקום בו היינו לפני שבוע.
והחיים של כולנו – האישיים, העסקיים, המקצועיים – עדיין תלויים לגמרי בנו.
על כל מערכת בחירות ב- 30 השנים האחרונות אמרו וכתבו שהיא
"אחת הגורליות בתולדות המדינה" (מוזמנים לבדוק בכלי התקשורת אחורה בזמן)
והסתבר בדיעבד שרובן… לא כאלו גורליות…
אז עכשיו, אחרי שהרוחות הסוערות קצת נרגעו,
הגיע הזמן לנתח ברגיעה (ללא קשר לדעות פוליטיות)
כמה מהלכים שיווקיים בולטים שאפיינו את מערכת הבחירות הזו.
מטבע הדברים, את מרבית המהלכים השיווקיים המבריקים
בבחירות האלו הוביל זה שניצח – ראש הממשלה.
גם מי שאוהב את ביבי וגם מי שלא,
מסכים שמדובר ברטוריקן מעולה ובפוליטיקאי מחונן,
שמבין את נפש העם, בעיקר את נפש ה"בייס" (בסיס המצביעים הפוליטי) שלו.
אחד הסיפורים המעניינים בבחירות האלו,
הוא "תחקיר הבוטים" של "ידיעות אחרונות".
לפני שארחיב עליו, אספר לכם סיפור מעניין,
שקרה בארצות הברית במהלך קמפיין הבחירות האחרון לנשיאות,
שנערך בין הילרי קלינטון ודונלד טראמפ.
בפברואר 2016, במהלך הקמפיין, דונלד טראמפ – שפיגר משמעותית בסקרים באותו שלב
אחרי הילרי קלינטון, ובאותו שלב רבים חשבו
שהמועמדות שלו לנשיאות היא סוג של בדיחה –
ספג מהלומה משמעותית.
האפיפיור אמר בנאום בוותיקן, שהתכנית של טראמפ
לבנות חומת הפרדה לאורך הגבול עם מקסיקו (אחת מהבטחות הבחירות שלו),
מרמזת שהוא – תקשיבו טוב – לא נוצרי אמיתי.
בארה"ב השמרנית, כשה"בייס" של טראמפ מורכב ברובו מנוצרים אדוקים,
אמירה כזו של המנהיג העליון של הנצרות בעולם על מועמד לנשיאות,
יכול לגמור לו את הקמפיין.
מה עשה טראמפ?
בתוך דקות ספורות (!) מהאמירה הזו, הגיב המטה של טראמפ ופרסם
ש"כשהותיקן יותקף על ידי דעא"ש, האפיפיור יתפלל שדונלד טראמפ יהיה נשיא".
עוד הבטחת בחירות של טראמפ הייתה להילחם בדעא"ש – שהיה אז בשיא כוחו –
ובכלל בטרור המוסלמי, בניגוד לאובמה קודמו.
במשך כמה ימים, כל העולם דיבר על ה"פינג פונג" הזה בין טראמפ והאפיפיור.
רק שהדיון שדנו בו לא היה "האם טראמפ נוצרי מספיק או לא",
אלא – האם טראמפ באמת יכול לנצח את דעא"ש או לא…
כלומר, טראמפ הסיט מיד את הדיון
(המהלך הזה נקרא "ספין") לדיון שבו נוח לו להיות,
והחזיר לעצמו את השליטה בסדר היום
(כולם דיברו על ההתבטאות שלו, ולא על זו – החמורה – של האפיפיור).
נחזור למדינתנו הקטנה.
ב- 1 באפריל (כמה אירוני) 2019, שבוע וחצי לפני הבחירות – תקופה קריטית מאד,
פרסמו "ידיעות אחרונות" ו"ניו יורק טיימס"
(שני עיתונים רציניים בדרך כלל, שאני מקפיד לקרוא וגם מנוי על אחד מהם),
תחקיר שנודע בשם "תחקיר הבוטים",
שטען כי רשת של מאות חשבונות פיקטיביים פועלים
ברשתות החברתיות – בעיקר ב"טוויטר" – לטובת הימין והליכוד.
על פי התחקיר, מדובר ברשת מאורגנת, שמפעילה ברשת החברתית "טוויטר"
"בוטים" – מעין "רובוטים" שמגיבים אוטומטית – שמפיצים בתקופת הבחירות
מאות אלפי מסרים בשבחו של הליכוד בכלל וביבי בפרט.
הטענה הייתה שלא מדובר באנשים אמיתיים,
אלא בחשבונות פיקטיביים שמופעלים אוטומטית על ידי "גורמים עלומים".
תחקיר כזו, משני עיתונים מכובדים, שבוע וחצי לפני בחירות –
יכול להכריע את הכף לטובת גוש המרכז – שמאל.
מה עשו ביבי וצוותו?
קעקעו את האמינות של התחקיר, והשתמשו בו לטובתם.
כיצד קעקעו את האמינות?
בכך שחשפו – בדרכים רבות, כולל מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה עם אחד מהם –
עשרות אנשים שנחשפו בשמם וסיפרו שהפעילו את אותם חשבונות פיקטיביים.
מה זה בעצם "חשבון פיקטיבי"?
כשאדם פותח חשבון ב"טוויטר" בשם שאינו שמו, ואולי גם שם תמונה לא שלו
(המהלך הזה, אגב, חוקי לחלוטין ב"טוויטר".
כל אחד מכם יכול לפתוח עכשיו מספר חשבונות "פיקטיביים", מיד בתום הקריאה…).
למה שאדם יפתח חשבון פיקטיבי, ואפילו כמה חשבונות?
רובנו לא עושים זאת ולא היינו עושים זאת,
אבל מדובר באנשים שחלקם קיצוניים מאד בדעותיהם או בהערצתם לביבי ולימין,
חלקם עובדי מדינה ואסור להם להתבטא בשמם ברשתות החברתיות ולחשוף דעות פוליטיות,
חלקם כי הם כותבים דברי נאצה ברשתות החברתיות כנגד הצד השני,
וחלקם… סתם משועממים ו"לא אפויים"…
אבל העניין הוא – שהם אנשים אמיתיים! לא "בוטים". וכאן התחקיר פספס בגדול.
כשהתחקיר חושף 400 חשבונות פיקטיביים וטוען שכולם מנוהלים על ידי "בוטים" באופן אוטומטי,
והליכוד מצליח להראות כ- 40 אנשים "בשר ודם" שעומדים מאחורי חלק מהחשבונות
ומספרים שעשו זאת ביוזמתם ועל דעת עצמם,
כבר "יורד העוקץ" בצורה משמעותית מהאפקטיביות של התחקיר.
אבל זה רק שלב א' של המהלך השיווקי – שלב קעקוע האמינות של התחקיר.
שלב ב' של המהלך השיווקי –
הוא להשתמש במידע הזה לטובתך ולהסיט את הדיון למקומות שבהם אתה חזק.
וכך מתייצב לו – כבר למחרת היום – ביבי,
במסיבת עיתונאים שאורגנה "מעכשיו לעכשיו",
ומתייחס במשך כ- 20 דקות לתחקיר,
כאשר, בין השאר, הוא אומר למצביעי הליכוד (ציטוט שלו) –
"קראו לכם בעבר "צ'חצ'חים", קראו לכם "בבונים",
קראו לכם "אספסוף", קראו לכם "מנשקי קמעות", ועכשיו קוראים לכם "בוטים".
כלומר, הוא פורט על נימי הרגש של ה"בייס" שלו,
ומזכיר להם התבטאויות גזעניות ומתנשאות מהעבר
שהופנו כלפי מצביעי הימין על ידי נציגי שמאל.
ובכך – חוזר לנהל את השיח ("ספין" כבר אמרנו?).
בימים הקרובים שאחרי התחקיר, עיקר הביקורת הופנתה ל"ידיעות אחרונות",
והזעם בקרב מצביעי הימין עלה.
וביבי, שלא פספס הזדמנות למנף את האירוע לטובתו,
חזר ואמר בנאומים ובסרטונים (כולל ביום הבחירות) –
"במשך 4 שנים הכוח אצל התקשורת. ב- 9/4 הכוח אצלכם ליום אחד,
וה"בוטים" יוכיחו שהם אנשים בשר ודם, וינהרו לקלפיות".
אז מה היה לנו כאן, בשתי הדוגמאות שהעליתי,
שכל אחד מאיתנו יכול להשתמש וליישם?
שליטה בסדר היום,
חזרה על מסרים קצרים וקליטים,
תגובה מהירה להאשמות או "משבר" תקשורתי,
ופנייה לרגש של הלקוחות (במקרה הזה המצביעים).
בדיוורים הבאים אנתח קמפיינים נוספים שהשתמשו בהן בבחירות אלו,
ובינתיים – אשמח לשמוע הערות, הארות ותגובות (מקצועיות, לא פוליטיות בבקשה).
אפשר בתגובה חוזרת, ואפשר למייל האישי שלי – yaniv@yanivzaid.com
שלכם,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה