אז בשעה טובה התחילה שנת הלימודים בבתי הספר ובגנים,
ואפילו קיבלנו (לשם שינוי) חודש לימודים מלא עד תחילת החגים.
זה הזמן להתייחס לגיבורים ולגיבורות האמיתיים של מערכת החינוך –
המורות והמורים, הגננות והסייעות.
מתייחסים אליהן תמיד בתור נשות חינוך –
כאלו שמונעות משליחות, עובדות בשכר נמוך יחסית,
מתמודדות בתנאים מאתגרים, לא מוערכות מספיק וכו'.
אני רוצה להתייחס אליהן הפעם בתור נשות שיווק.
כן, כן, שמעתם נכון – המורים והמורות, הגננות והסייעות,
הם למעשה אנשי ונשות שיווק ומכירות!
אני יודע שקשה להסתכל עליהן ככה,
מה גם שרובן המוחלט מעולם לא הוכשרו במכירות ובשיווק.
אבל – הן כאלו!
ולמה? כי הן חייבות!
כי גננת מתמודדת היום עם 20 עד 30 ילדים בגן
(שזה אומר להתמודד גם עם 40 עד 60 הורים בכל גן,
שרובם מעורבים במה שקורה בגן וחלקם גם מתערבים),
ומורה מתמודדת היום עם 25 עד 38 ילדים בכיתה
(שזה אומר גם 50 עד 76 הורים!).
אז אין ברירה. חייבים לעסוק גם בשיווק ובמכירות.
חייבים גם להיות מאד יצירתיים בעניין
(כי מערכת החינוך לא תומכת מי יודע מה בנושא השיווק והמכירות).
וכך הגננות והמורות משתמשות (רובן בצורה לא מודעת)
בשלל כלים וטריקים שיווקיים.
הפעם אני רוצה להתייחס לאחד מהם – "ניקוי שפתי".
מה זה אומר "ניקוי שפתי"?
זה להגיד משהו בצורה "מכובסת", בלי לעורר אנטגוניזם
ובמסר ש"מחליק" בצורה מאד יעילה לתת המודע שלנו.
דוגמה מעולם העסקים – להגיד ללקוח בטלפון
"חשבתי עליך, ואני מעוניין לשדרג לך את החבילה הקיימת
לחבילה משתלמת הרבה יותר לצרכים שלך"
במקום להגיד "אני רוצה למכור לך עכשיו משהו,
שיעלה לך עוד כסף, ואני גם מקבל עמלה על המכירה הזו".
שני המשפטים נכונים!
אבל המשפט הראשון עושה "ניקוי שפתי" למשפט השני,
ואנשים נכונים הרבה יותר לשמוע אותו (וגם להשתכנע ממנו).
עם המשפט השני אתם לא תצליחו למכור כלום!
כי אנשים לא "פראיירים" ויירתעו מהישירות והבוטות הזו.
לכן אומרים את אותם המסרים, רק בצורה נעימה לאוזן ובתת המודע.
נחזור לגננות.
הנה כמה ביטויים שנוצרו על ידי גננות
(בדקתי. הביטויים הללו לא מופיעים ב"חוזרים" של משרד החינוך
ולא נלמדים בפקולטות לחינוך.
הם כולם תוצאה של עבודה ב"שטח" במציאות המורכבת של שנות ה- 2000)
שחלק מההורים שכאן מכיר היטב –
נתחיל עם "כיסא המחשבות" –
ילד שמפריע בגן נשלח לשבת בצד ולחשוב על מה שעשה.
אם התקרית הייתה בחצר, הוא נכנס פנימה לשבת על הכיסא
(למעשה הורחק מהפעילות).
הסבר – הגננת לא יכולה להרביץ לילדים, לא יכולה לקלל, לא יכולה לצעוק
(היא יכולה, אבל אז כנראה נראה אותה בטלוויזיה
בפנים מוסתרות עם אזיקים, מול מצלמות בבית המשפט…).
אז היא מבודדת את הילד משאר הילדים ושולחת אותו לעונש.
אבל היא גם לא יכולה להשתמש בביטויים
כמו "עונש", "חרם", "עוף מכאן" וכו'.
אז היא רק שולחת את הילד ל"כסא המחשבות".
אז אם באתם לקחת את הילד מהגן,
והגננת אמרה לכם "היום הילד חשב הרבה",
זה כנראה לא סימן טוב…
דוגמה נוספת – "שיגור".
הילד מגיע לגן בבוקר, ולא רוצה לעזוב את ההורה.
הוא בוכה ומסרב לאפשר להורה לצאת מהגן וללכת לעבודה.
אז הגננת מציעה לילד "לשגר" את ההורה.
מה זה אומר? ההורה עומד או עומדת בפתח הגן,
הגננת והילד לוקחים תנופה,
רצים ו"משגרים" את ההורה
(כלומר נותנים טפיחה קלה על הגב של ההורה,
שמזנק מיד כאילו נורה מתותח ומתרחק במהירות מהגן…).
הסבר – אם הגננת פשוט תגיד להורה "תלך" או "תלכי.
הילד כבר יירגע לבד עוד מעט",
ההורה הולך מבואס, כשהתמונה האחרונה בראשו היא שהילד בוכה ולא מרוצה בגן.
כמובן שההורים יתקשרו כעבור שעה לגן לראות מה עם הילד
(ויציקו לגננת, שכאמור מטפלת כרגע בו זמנית בעשרות ילדים),
וחלקם גם יישארו בסביבה (ה"מהדרין" גם יסתכלו מהחלון
או יקשיבו מאחורי הדלת לשמוע אם הילד כבר הפסיק לבכות…).
אז הגננת מצאה דרך יצירתית לגרום לילד להיפרד מההורה,
ועוד להיות מבסוט מזה שנתן להורה דחיפה ונופף לו לשלום בגאווה.
ממשיכים הלאה לביטוי – "משכין שלום" –
הגרסה המודרנית ל"קאפו"…
הגרסה המוקדמת של "חניך תורן".
נותנים לחלק מהילדים לעזור לגננת
כדי שיהיה שקט ושכולם יעבדו ולא יריבו.
כדי שזה יעבוד כמו שצריך, בדרך כלל
נותנים לילדים ה"בעייתיים" ביותר להיות "משכיני שלום"
(בחלק מהגנים יש ממש מדבקה של "משכין שלום" ששמים להם על החולצה!).
כלומר, נותנים ל"פושעים" הגדולים ביותר להיות ה"שוטרים", וזה מרגיע אותם.
והנה הביטוי היעיל ביותר להיום (שמופיע גם בכותרת) –
"האזור הפרטי".
ילדים סקרנים. ילדים חרמנים. ילדים תמימים. ילדים מעצבנים.
ולפעמים, כחלק מריב, מכות, משחק או סתם סקרנות,
הם נוגעים (או מנסים לגעת) באיברי המין של ילדים וילדות אחרים.
זה כמובן אסור, מסוכן, לא חינוכי, מעליב, פוגע, מהווה הטרדה וכו'.
לגננת אסור להגיד שמות מפורשים של איברי מין
(אוי ואבוי לה. ההורים יאשימו אותה שבגללה
הילדים שלהם מדורדרים מוסרית,
ושכל העניין של הנגיעות התחיל ממנה בכלל).
אפילו אני נזהר כאן בכתיבה של הנושא, ושוקל עכשיו מילים!
לכן נולד הביטוי "האזור הפרטי" שמתייחס למפשעות של הילדים,
וההנחיה לילדים היא "לא לגעת באזור הפרטי!".
יעיל, ברור, שיווקי, מכירתי, "מחליק בגרון",
עובד על תת המודע
ובעיקר – לא מעורר התנגדויות של הילדים וההורים.
יש עוד הרבה דוגמאות וביטויים שיווקיים
(כאמור, כולם נולדו מה"שטח",
ומעולם לא הוכרו על ידי משרד החינוך,
אבל הם קיימים היום כמעט בכל מוסד חינוכי!).
אשמח לשמוע מכם –
אלו עוד דוגמאות של "ניקוי שפתי" אתם מכירים – בעסקים ובחינוך?
אלו ביטויים נוספים כאלו אתם מכירים ממוסדות החינוך של הילדים שלכם?
מה אתם חושבים על הביטויים שכתבתי כאן?
אתם מוזמנים לכתוב לי תגובה כאן, בפרטי
או למייל האישי – yaniv@yanivzaid.com
אני מבטיח לענות לכולם.
שלכם,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה