למה באקדמיה עושים בעצם הכי הרבה שיווק ומכירות?

כשהייתי (בין שאר עיסוקיי) חוקר ומרצה באקדמיה

(אי שם בשנים 2008 – 2010. הזמן עובר מהר כשנהנים…),

נחשבתי "עוף מוזר" יחסית בקרב הקולגות והמרצים האחרים. 

 

לימדתי באוניברסיטת חיפה קורס אקדמי שלי בשם "אמנות השכנוע", 

הרציתי בכנסים אקדמיים בישראל ובחו"ל על נושא המחקר שלי,

השתתפתי בפאנלים בכנסים והופעתי בפני דוקטורנטים צעירים,

וכל הזמן דיברתי על מילים איומות 

כמו "שיווק", "מכירות", "מיתוג", "מינוף של המחקר"

וגם על המילה האיומה במיוחד באקדמיה, 

זו שאסור להזכיר (ממש כמו "וולדרמורט" בספרי "הארי פוטר") בשום אופן – 

"כסף". 

 

אני ממש זוכר פעמים, בשיחות אקדמיות עם קולגות 

או בהופעה בפני קהל של מרצים ודוקטורנטים, 

שבהם דיברתי, למשל, על איך אפשר לעשות כסף מהמומחיות הייחודית של כל חוקרת וחוקר,

ושמעתי רחש בקהל והדים של אי שביעות רצון מהגישה שלי. 

ההתנערות מצד קולגות הייתה על רקע הגישה הרווחת באקדמיה, 

שב"מגדל השן" לא משווקים ומוכרים, 

שמחקר לא עושים גם למען הטבה כספית אלא רק לטובת ההנאה והשליחות בעניין, 

שלא צריך להרוויח הרבה באקדמיה, 

שלא צריך "למסחר" מחקר אקדמי, ועוד. 

 

הגישה שלי הייתה שונה, ולעיתים הפוכה – 

ראשית, אין סתירה בין לעשות מה שאוהבים, 

לפעול מתוך שליחות ומסירות להיטיב עם העולם 

ולשפר את התחום המקצועי שלך, 

לבין לעשות מזה כסף. 

שנית, מי שהשקיעה שנים על גבי שנים במחקר כלשהו, 

ושילמה – בצורה ישירה או עקיפה – הרבה מאד זמן, כסף, אנרגיה 

ועלות אלטרנטיבית (ויתור על סכומים ודברים שיכולה הייתה להשיג בזמן הזה) – 

זכאית בהחלט לבקש כסף – וגם כסף משמעותי – 

עבור הידע הייחודי שלה (שכאמור, גם עלה לה הרבה כסף). 

שלישית, אם "ביליתי" במשך 5, 6, 7 שנים מחיי 

במחקר של שאלת מחקר אחת 

(ובכל מחקר, מאמר אקדמי ודוקטורט ישנה "שאלת מחקר" שסביבה נסוב המחקר) – 

אני המומחה מס' 1 בעולם בתחום הזה. 

לא רק בישראל – בעולם כולו! 

כי אין אף אחד – בכל העולם! – 

שבילה יותר זמן ממני במחקר של השאלה הספציפית הזו. 

חשבתי אז, ואני חושב גם היום, שהאקדמיה מתנהגת בצביעות

כאשר היא מתנשאת ומזלזלת במגזר העסקי 

ובמאמצים שיווקיים שעושים יחידים, עסקים וחברות – 

מאחר ובאקדמיה עושים אותו הדבר בדיוק – רק קוראים לזה בשמות אחרים. 

 

כי מה זה, למשל, "תואר שני"? מכירת המשך! 

סיימתם תואר ראשון במשפטים? מציעים לכם להמשיך לתואר שני במשפטים. 

שזה פשוט לעשות Up-Sell! 

קנית משהו, מציעים לך עוד מאותו הדבר. 

הרי להמשיך לתואר שני פירושו לשלם לאוניברסיטה עבור שנתיים נוספות בלימודים 

(בנוסף האקדמיה גם מקבלת מימון מהמדינה על כל סטודנט). 

 

מה זה "מסלול משולב" 

(ללמוד שני תארים במקביל, כמו שאני למדתי משפטים וכלכלה בתואר הראשון)?

פשוט Cross-Sell! להציע לכם מוצר משלים למה שכבר קניתם, 

ממש כמו שמציעים לכם קינוח כשקניתם מנה עיקרית במסעדה, 

או ביטוח נסיעות כשאתם קונים כרטיס טיסה. 

נרשמתם לתואר ראשון במשפטים

(כלומר, שילמתם לאוניברסיטה על שנת לימודים והתחייבתם על 3 שנים נוספות)?

בואו תעשו תואר נוסף במקביל, אם אתם כבר כאן, 

ויהיה לכם ידע משלים 

(ולמעשה, תשלמו יותר על התקופה הזו, 

והאוניברסיטה גם תקבל מימון כפול מהמדינה עליכם).

 

מה זה "קול קורא" 

(הזמנה באקדמיה להגיש הצעות מחקר לקרן מסויימת, 

להרצות בכנסים בינלאומיים או לפרסם מאמר מדעי בעיתון אקדמי כלשהו)?

זה בעצם מכרז! 

צריך לגשת לתחרות מול אחרים, לפי תנאים מוגדרים, 

כשבסופו של תהליך, אם נבחרתם, 

אתם מקבלים כסף – 

מענקים כספיים, מימון למחקר, נסיעה לחו"ל על חשבון האוניברסיטה ועוד. 

 

ומה המשמעות של "מלגה" באקדמיה?

מדובר בעצם – תחזיקו טוב – ב… הנחה!

נכון, מחיר המחירון של התואר הוא כך וכך, 

אבל בגלל שיש לכם ציונים טובים בבית הספר או בתואר הקודם / בגלל שאתם בני מיעוטים / 

בגלל שאתם מהפריפריה / בגלל שהייתם לוחמים קרביים / השלם את החסר – 

אתם תשלמו עשרות אחוזים פחות על התואר. 

מלגה היא דבר לגיטימי לחלוטין, שלא תבינו אותי לא נכון, 

וכלי חשוב באקדמיה לצורך "פתיחת שערים" והנגשת הידע והתארים לכלל האוכלוסייה. 

גם אני נהניתי ממלגות הצטיינות בתואר השני והשלישי שלי 

(שלא הייתי חייב מבחינה כספית. כבר אז היה לי עסק רווחי. 

אבל אני מוכן לקבל תמיד מתנות מהמדינה, 

במיוחד לאור העובדה שהן מאד נדירות 

ושהרווחתי אותן ביושר ובעבודה קשה –

ולאור כמות המיסים העצומה שאני משלם). 

אין בעיה לחלק מלגות לכולם, אבל בואו נקרא לילד בשמו – 

מדובר בהנחה וב"תירוץ" למה חלק גדול מהסטודנטים 

לא משלמים בפועל את המחיר המלא על התואר 

(האוניברסיטאות מקבלות סבסוד ומימון על כל אחת ואחד, אין צורך לדאוג להן…). 

אני מציין זאת כי אני ממש זוכר ויכוח נוקב שהיה לי עם קולגה, 

בו הוא ממש התעקש ש"מלגה" אינה "הנחה", ועצם ההשוואה מקוממת. 

אני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל הנקודה ברורה – 

כמו שבמגזר העסקי, המימון וההכנסות מגיעים מלקוחות וממשקיעים, 

ולכן צריך להשקיע כסף, זמן ואנרגיה 

בשיווק, מכירות, נטוורקינג, פרזנטציות ועוד

כדי לגייס לקוחות חדשים ולשמר לקוחות קיימים – 

כך בעולם האקדמי המימון של מרצות, מוסדות וחוקרים 

מגיע מקרנות מחקר, מתורמים ומהמדינה – 

וגם שם נדרשים להשקיע המון כסף, זמן ואנרגיה 

בשיווק (כן!), מכירות (כן! כן!), 

נטוורקינג (כן! כן! כן! השתתפתי במספיק כנסים אקדמיים 

לדעת שמתנהלים שם בדיוק כמו בכל כנס עסקי),

פרזנטציות (הופעה בפני ועדות אקדמיות וקרנות) ועוד – 

כדי לקבל מימון למחקר ולמוסדות, 

וכדי לממן את החיים עצמם בזמן שנות המחקר. 

 

אז די לצביעות. די ל"העמדת הפנים". 

די ל"צניעות" מזוייפת ולניסיון פומבי להקטין הישגים. 

די לבושה בלדבר על כסף, על הכנסות, על רווחים!

כל אחד מאיתנו מומחה בתחומו, 

כל עסק זכאי להרוויח כסף – והרבה! – 

וכל ידע טוב אפשר למנף מבחינה עסקית ופיננסית. 

 

רוצים לדעת איך לעשות את זה? 

רוצים לעשות כסף מהידע שלכם?

לחצו כאן עכשיו ובואו נקדם עניינים

שלכם, 

ד"ר יניב זייד

נ.ב. אהבתם? לא אהבתם?

התחברתם לגישה שלי? לא התחברתם?

יש לכם הערות, הארות, שאלות, ודעה משלכם בעניין?

אשמח שתכתבו לי – 

אפשר בתגובה חוזרת לדיוור הזה,

אפשר למייל yaniv@yanivzaid.com 

ואפשר לוואטסאפ 054-8001200

אני מבטיח לענות ולחזור לכולם.