כשעשיתי כנס שהתחיל בשעה 09:00,
אנשים איחרו כי “היו פקקים באיילון”
(זה תמיד נתון מאד מפתיע, שיש פקקים בתל אביב בבוקר…),
וכשעשיתי כנס שהתחיל בשעה 10:00,
כדי להיות אחרי הפקקים,
אנשים איחרו כי “קבעתי פגישה לפני, והתעכבתי בה”.
כשעשיתי כנס בימי חמישי בבוקר,
אנשים התבאסו כי “הם לא יכולים להגיע ביום עבודה”,
וכשעשיתי כנס בימי שישי בבוקר,
אנשים התבאסו כי “הם לא יכולים להגיע
ביום היחיד שיש להם לסידורים ולהיות עם האישה”.
כשהזמנתי מורות לסדנה ייחודית עבורן במהלך שנת הלימודים,
חלקן הודיעו לי שלא יגיעו “כי זה במהלך השנה. בקיץ נגיע בשמחה”.
אבל כשעשיתי סדנה ייחודית למורות בחופשת הקיץ,
היו אחרות שאמרו “השתגעת?!?
השתלמות בקיץ?!? דברו איתנו בספטמבר….”
כשהזמנתי מנהלות הדרכה בחברות
לצפות בכנסים שלי במהלך השבוע,
חלקן לא הגיעו כי “הן לא יכולות להפסיד ישיבות צוות”
וכשהזמנתי מנהלות הדרכה
לצפות בכנסים שלי בשישי בבוקר,
חלקן לא הגיעו כי “הן לא עובדות בסוף השבוע”.
אז מה המסקנה?
אי אפשר לרצות את כל הלקוחות שלכם
ולקבוע תנאים שיהיו מוסכמים על כולם.
אפילו לא על רובם.
אז אל תנסו אפילו…
פשוט תקבעו מועד שנוח לכם,
ושנראה לכם שיהיה נוח גם להרבה אנשים,
ותודיעו לכולם.
מי שחשוב לו לשמוע אתכם – יגיע בכל שעה שתגידו.
מי שלא רוצה לשמוע אתכם – לא יגיע אף פעם,
גם אם תתאימו אליו את המועד באופן אישי.
והמתלבטים?
פעם יגיעו, ופעם לא…
תלוי במצב הרוח שלהם באותו רגע,
ובמידת השיווק והיוזמה שלכם.
שלכם,
ד”ר יניב זייד
נורא קשה להשתחרר מהדחף לרצות את כולם…
ביחוד שזה נדמה שאנחנו במדינה כל כך קטנה וכל לקוח הוא משמעותי.
אבל האמת שבזמן האחרון אני רואה יותר ויותר עסקים שמצמצמים את המיקוד שלהם ועדיין מצליחים יפה מאוד.
אז אולי זה סתם מחסום פנימי שצריך להשתחרר ממנו.
תודה על החיזוק 🙂