בשנת 2004 נבחרתי להשתתף בפרויקט “צעירי העתיד” של העיתון הכלכלי “דה מרקר”.
כן, כן, הייתי אז בן 27, הספר הראשון שלי, “לדבר בפני קהל“,
בדיוק יצא לאור בהוצאת “כתר”, והיה מי שזיהה את הפוטנציאל שלי…
תכנית “צעירי העתיד” זכורה לי מאד לטובה,
בין השאר בגלל הנטוורקינג האיכותי שנוצר עם כמה עשרות משתתפי התכנית האחרים,
והדלתות שנפתחו בפניי בצמרת המגזר העסקי, כבר בגיל צעיר יחסית.
בין השאר, “דה מרקר” ארגנו לנו שיחות איכותיות ואינטימיות עם מנכ”לים מובילים במשק.
היינו מתארחים בחברות שלהם, עורכים סיור ומקבלים הסברים,
ואז יושבים לשיחה בחדר הישיבות של החברה,
ושומעים סקירות, תובנות וטיפים איכותיים ומעניינים.
מטבע הדברים, בזכות הזמן שחלף וכמות המידע שלמדתי ושמעתי מאז,
איני זוכר את רוב מה ששמעתי מהמנכ”לים (מה שהיה חשוב הוטמע במוחי ובעסקיי…),
אבל אני כן זוכר כמה רגעים היטב.
אחד מהם קרה ביוני 2005, אז הוזמנו להתארח בחברת מידע עסקי מובילה ומצליחה
(הפרטים שמורים במערכת), והמנכ”ל הכריזמטי עשה אתנו שיחה מעניינת מאד.
לקראת סיום השיחה, בשלב השאלות והתשובות,
שאל אותו אחד המשתתפים על תופעה שרק הייתה בתחילתה – הודעות ה- SMS.
השאלה הייתה מה דעתו של אותו מנכ”ל על הטרנד,
האם זה יחזיק מעמד ו”יתפוש” בקרב הציבור הרחב.
לא אשכח שאותו מנכ”ל אמר בביטחון – “אני לא מאמין שזה יתפוש.
אנשים אוהבים לדבר זה עם זה.
קשה לי להאמין שבמקום שיחה, אנשים יעדיפו לכתוב הודעות ארוכות”.
בפרספקטיבה של 14 שנים אחרי, זו נראית תשובה כמעט הזויה.
זה כמובן היה הרבה שנים לפני ה”וואטס-אפ”, ההודעות הקוליות,
הוידאו (יוטיוב נוסדה כמה חודשים לאחר אותו אירוע) ועוד.
זה גם לימד אותי משהו על היכולת לחזות את העתיד ולדבר בביטחון על מגמות חדשות…
היום המצב כמעט התהפך –
אנשים שולחים הודעות (כולל הודעות קוליות) במקום להתקשר.
אנשים שולחים מיילים (גם לאנשים שנמצאים פיסית קרוב מאד אליהם –
בחדר או בבניין סמוך – וגם במקרים חשובים) במקום להיפגש.
אנשים מבלים זמן רב בהקלטת הודעות קוליות זה לזה,
להקשיב להודעה שקיבלו מהצד השני ואז להקליט עוד הודעה קולית,
במקום פשוט לשוחח זה עם זה במשך כמה דקות.
בעבר הייתי מקבל בכל יום עשרות שיחות נכנסות
בענייני עבודה ועסקים (לא כולל חברים ומשפחה).
היום – כשאני עסוק יותר ו”גדול” יותר מבחינה עסקית – אני מקבל שיחות נכנסות בודדות ביום,
אבל הוואטסאפ והפייסבוק שלי “מפוצצים” בעשרות עד מאות (!) הודעות ביום.
העולם בהחלט משתנה. צורות התקשורת משתנות.
אבל – וכאן אני מייצג דווקא מגמה הפוכה – אנשים הם עדיין אנשים,
ומוח האדם עדיין פועל באותה צורה כמו לפני 10 – 20 שנים.
ואני טוען (ומגובה במחקרים, חלקם שלי ורובם של אחרים בעולם)
שגם ב”עידן הדיגיטלי” – ואולי אפילו, דווקא בעידן הדיגיטלי –
ישנה חשיבות הולכת וגוברת ליחס האישי ולפעולות ה”אנלוגיות”.
רוצים להיות שונים מהמתחרים שלכם?
תפגשו את הלקוחות שלכם מדי פעם “פנים אל מול פנים” ולא רק “מאחורי המקלדת”.
רוצים לנהל משא ומתן על כסף או לתת תמחור למוצר או השירות שלכם?
תרימו טלפון ותדברו עם הלקוחות (ואז תוכלו גם “לסנגר” על המחיר אם הוא גבוה),
ולא רק תכתבו את המחיר בהודעה ותחכו לתשובה של הלקוחות.
רוצים לבדל את עצמכם בשוק תחרותי?
תזמו גם מפגשים “פיסיים” עם לקוחות קיימים ולקוחות פוטנציאליים שלכם –
כנסים, הרצאות, פרזנטציות,
סיורים בחברה, במפעל או במשרדים שלכם, ועוד.
רוצים לבסס אוטוריטה מקצועית?
תפרסמו ספר מודפס בתחום התמחותכם
(כן, כן, גם פודקאסט, ספר דיגיטלי ו-וובינרים הם אחלה ומומלצים,
אבל הספר המודפס הוא עדיין המלך של מוצרי המידע, גם בשנת 2019!).
דווקא כי רוב המתחרים שלכם – בעיקר הצעירים שבהם –
נמנעים מהצעדים האלו (ואפילו לא מבינים את חשיבותם),
הלקוחות שלכם יעריכו יותר שיחת טלפון, ספר, מפגש או הרצאה פרונטאלית.
זה יחזק את האוטוריטה שלכם.
יהפוך אתכם לשונים.
יהפוך אתכם ל”זכירים” יותר.
ויסגור לכם הרבה יותר עסקאות.
תפסיקו “להתחבא מאחורי המקלדת”.
יש מציאות שם בחוץ, והיא ממש כיפית וחשובה.
שלכם,
ד”ר יניב זייד
נ.ב. אשמח כמובן לשמוע את דעתכם על מה שכתבתי –
הערות, הארות, רעיונות, תובנות,
שאלות ובקשות לייעוץ ולהרצאות.
תכתבו לי בבקשה למייל הישיר – yaniv@yanivzaid.com – ואני מבטיח לחזור לכולם.
אוהב אתכם (אפלטונית…).
כתיבת תגובה