אחת התופעות שנתקלתי בהן כסטודנט,
ולימים כמרצה באקדמיה, היא תופעת ה"קלדניות".
אני מתייחס ל"קלדניות" בלשון נקבה, כי רובן נשים,
למרות שיש גם הרבה גברים "קלדנים" (ואני ביניהם).
"קלדניות" הן אותן סטודנטיות שיושבות באולם ההרצאות
(לרוב בשורה הראשונה) וכותבות את מה שהן שומעות בהרצאה –
כמעט מילה במילה!
כסטודנט כמובן הקפדתי להתיידד עם כמה "קלדניות"
והייתי מצלם מהן את השיעורים והקורסים שלא נכחתי בהם, לקראת הבחינות.
כמרצה, "השתמשתי" ב"קלדניות" כדי לדעת מתי מה שהסברתי
היה מובן למשתתפים, ומתי פחות –
כי כשמשהו לא היה מובן במאה אחוז,
הן היו מפסיקות לרשום ושואלות אותי,
או עושות רווח של כמה שורות במחברת שלהן,
ממשיכות לכתוב כמעט כל מילה,
ושואלות בסיום…
אבל התרומה העיקרית של ה"קלדניות" לכישוריי כמרצה,
היא שהבנתי שהן כותבות רק כאשר אני נותן "ערך" ברור.
אסביר – בהרצאות שלי – גם לסטודנטים וגם לקהל הרחב –
אני משלב הרבה סיפורים, דוגמאות, הומור וסרטונים.
התכנים האלו הם חלק מההרצאה,
חלק מתהליך העברת המסר,
וכמובן נותנים ערך גדול לקהל – העשרה, העצמה, חיזוק חיובי, ועוד.
אבל – כל עוד לא הסברתי במפורש
מה אפשר להסיק מהסיפור או מהסרטון – הקלדניות לא כתבו.
כל עוד לא תמצתתי את "מוסר ההשכל" מהבדיחה שסיפרתי –
הקלדניות לא כתבו.
כל עוד לא אמרתי במפורש משפטים כמו "אז מה אפשר ללמוד מהסיפור?",
"הלקח הוא…", "הדוגמה הזו ממחישה לנו ש…",
"אז הנה מה שאתם צריכים להבין…", וכו' –
הקלדניות לא כתבו!
כלומר, גיליתי שכדי שהקהל ירגיש שהוא קיבל "ערך" אמיתי,
לא מספיק לדבר "ליד" ולתת לקהל להבין לבד,
או רק לתת ערך בצורת העשרה, צחוק, חיזוק או דוגמה מאחרים.
אלא ממש צריך "לארוז" את המסקנות בצורה ברורה,
ו"להאכיל את הקהל בכפית"
בנוגע למסרים ולמסקנות שאני רוצה שיסיקו.
וכמובן – להגיד במפורש מהי ההנעה לפעולה
שאני מעוניין שתקרה בסוף ההרצאה –
מה אני מצפה שאנשים יעשו בסיום.
כמעט 20 שנים עברו מאז נחשפתי לתופעת ה"קלדניות",
ואני עדיין משתמש בכלים שפיתחתי מאז
בכל אינטראקציה שלי עם קהל –
גם באולמות ההרצאות, גם בפגישות ובמשאים ומתנים,
וגם בכתיבה השיווקית שלי –
אני מקפיד לתת ערך ברור בכל פוסט, דיוור,
פרזנטציה, פגישה, הרצאה או סדנה שלי.
מה זה "ערך ברור"?
טיפים שאנשים יכולים ללמוד וליישם.
כלים פרקטיים שאנשים יזכרו וגם יספרו עליהם לאחרים.
אריזת תובנות בצורת "עשרת הכלים", "שבעת הסודות" וכו'.
אני לא רק מעלה תמונה בפייסבוק –
אני מסביר אותה ומה אפשר ללמוד ממנה.
אני לא רק כותב מסר מכירתי מעניין לקריאה ומניע לפעולה בדיוור שלי –
אני גם מקפיד לתת ערך בכל דיוור,
גם למי שלא ימשיך איתי הלאה ולא יקנה ממני משהו בסיום.
אני לא רק משעשע את הקהל ונותן לו הרבה השראה וידע,
אני גם "אורז" לו את הידע בצורה שתהיה קלה לכתיבה, שינון ויישום.
כי אם אעשה רק מופע בידורי עם הרבה סיפורים ודוגמאות,
אנשים יצחקו, יהנו, יתרגשו, יחוו ויתלהבו –
אבל לא יכתבו (כמעט) כלום.
ואז, כשיצאו מההרצאה, אחרי שההתלהבות תירגע,
ומישהו ישאל אותם "איך היה בהרצאה של ד"ר יניב זייד?",
הם לא יזכרו משהו ספציפי שלמדו או יישמו.
אני רוצה שיזכרו.
אני רוצה שיישמו.
אני רוצה שיוכלו לספר לאחרים מה למדו ממני.
אני רוצה שהמסרים שלי –
שאני כל כך מאמין בהם ומשוכנע שהם עושים טוב לאנשים ולעסקים –
"יאומצו" על ידי כמה שיותר אנשים ועסקים.
ולכן, אני אורז את הידע בצורה הברורה והנגישה ביותר,
ומספק שורה של כללים ברורים וטיפים פשוטים ליישום.
אני קורה לזה "מס קלדניות"…
פעולה הכרחית כדי "לרצות" את הקהל.
כך המסר מתפשט הרבה יותר,
והתכנים נהיים "ויראליים".
אשמח לשמוע מכם –
מהו "מס הקלדניות" שלכם?
איך אתם "אורזים" את הידע שלכם
כשאתם כותבים או מדברים לקהל הלקוחות שלכם?
ומה הייתם רוצים לשפר
בצורות העברת המסרים והכתיבה השיווקית שלכם?
אני לרשותכם לכל שאלה, התייעצות ותובנות.
כתבו לי עכשיו למייל yaniv@yanivzaid.com
(אפשר גם במייל חוזר לדיוור הזה)
או התקשרו לנייד 054-8001200.
מבטיח לחזור לכולם.
שלכם,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה