אני לא מאמין לסקרים
ולא מתרגש מתוצאות סקרים שמפורסמים בכלי התקשורת.
הסיבה היא, שיש הטיה מאד חזקה של תת המודע שלנו,
והחשיבה שלנו תשתנה לפי ניסוח השאלה בסקר.
רוצים דוגמה?
אם אעשה משאל עם
או סקר שיקיף את כלל אזרחי ישראל
ואשאל את כולם –
"האם את/ה בעד דמוקרטיה או דיקטטורה?",
רובם המוחלט של המשיבים יענו כמובן שהם בעד דמוקרטיה.
אם אשאל באותו משאל את אותם האנשים –
"האם את/ה בעד רפורמה במערכת המשפט
שתהפוך אותה לשוויונית וטובה יותר?"
רוב הנשאלים יענו שהם בעד רפורמה.
מה זה אומר? מי צודק?
האם פתרתי את הויכוח הסוער המתנהל בתקופה זו במדינה?
האם הוכחתי משהו למישהו?
הרי אותם אנשים ענו תשובות סותרות לכאורה זו את זו!
כל צד בויכוח יכול לעשות סקר משלו
ולצאת עם תוצאות שונות
שמשרתות אותו ואת התיזה שלו.
זה קורה, בין השאר, בכל ערב, מול מסך הטלוויזיה שלכם
(לא משנה מהי דעתכם הפוליטית
או באיזה ערוץ אתם צופים).
אני גם לא מאמין במשובים
שמחולקים למשתתפים אחרי פעילויות.
ראשית, כי לא כולם ממלאים אותם.
למעשה, הרוב לא ממלאים אותם
(כי אין להם זמן / אין להם כוח /
הם ממהרים אחרי הפעילות / הם לא זוכרים מה בדיוק היה וכו').
בדרך כלל מי שכן ממלא הם אותם מעטים שלא היו מרוצים –
הם דווקא משקיעים במשוב וכותבים הרבה הערות – בונות או ארסיות.
רוב מי שהיה מרוצה לא ממלא כלל,
או ממלא במהירות ובקצרה ולא משקיע בהערות.
נוצרת כך הטיה לרעת המנחה / המרצה / מי שהעבירה את הפעילות –
ההערות השליליות יקבלו יותר תשומת לב
ויתבלטו יותר בעיני מי שיקרא את המשוב,
והם עלולים להסיק מסקנות שגויות לגבי איך היה בפעילות.
שנית, אני לא מאמין במשובים
כי באמצעות השאלות אפשר לכוון את המשתתפים מה הם אמורים לכתוב.
אם אני כותב לדוגמה "אילו כלים פרקטיים קיבלת בסדנה?"
כבר שתלתי לכם בראש שאכן קיבלתם כלים פרקטיים,
ועכשיו אתם רק צריכים לחשוב אילו כלים קיבלתם.
אם אני כותב "עד כמה נהנית בהרצאה / באיזו מידה היית שבע רצון?"
אני כבר מכוון לכך שהייתם שבעי רצון או מרוצים,
והתשובות שלכם תהיינה חיוביות יותר.
אם אכתוב לדוגמה "מה לא עבד בפעילות ודורש שיפור?"
אני מכוון אתכם לחשוב שלילי,
לחפש מה לא היה בסדר ולכתוב הערות.
לכן אני לא מחלק משובים בסוף פעילויות שלי,
לא יוצא מגדרי ממשובים חיוביים שאני מקבל
בסיום פעילויות מוצלחות שלי בחברות ובארגונים,
ולא נכנס ל"באסה" מהערות פחות חיוביות
שאני מקבל לפעמים במשובים כאלו.
יש לי מדדים אחרים לדעת שביעות רצון של קהל בפעילויות שלי
(כמות השאלות שאני נשאל,
כמות האנשים שרושמים את התוכן,
כמות האנשים שקונים ממני בסוף ספרים או פעילויות המשך,
כמות ההפרעות במהלך האירוע,
כמות האנשים שבאים לדבר איתי בסוף, ועוד –
אבל על כך בהרחבה בפעם אחרת).
אני גם לא מאמין גדול בעדויות בבית המשפט.
כעורך דין ודוקטור למשפטים בהשכלתי,
אני יודע (וכתבתי על כך לפני שנים רבות
בדוקטורט שלי, שעסק ברטוריקה משפטית בעידן הדיגיטלי)
שאפשר להוציא מאותו עד תשובות שונות על אותו אירוע,
לפי סוג השאלות ששואלים אותו
(זה גם מה שעושים יום יום באולמות בתי המשפט,
בחקירות ובחקירות נגדיות של העדים).
מחקרים רבים הראו שבמתן עדות – גם של עוברי אורח אובייקטיבים –
אפשר לכוון את העד או העדה מה לענות ואיך לענות.
אם, נניח, קרתה תאונת דרכים
ושוטרת מתשאלת אנשים שהיו באזור
ולא קשורים לאף אחד מהצדדים –
אם היא תשאל "איפה היית כשקרתה התאונה?"
או "איפה היית כשהנהג דרס את עוברת האורח?"
ברור לכם שהתשובות –
שאמורות להיות אובייקטיביות ונטולות אינטרסים –
יהיו אחרות לגמרי לכל שאלה.
במה אני כן מאמין?
בכוחן של מילים.
באמצעות מילים – בכתב או בעל פה –
אפשר להטות חשיבה או תפישה של אנשים,
להניע לפעולה, לייצר שיתופי פעולה, להגיע להסכמות,
לגרום לאנשים לשנות את דעתם
(או לפחות לראות את המצב גם מנקודת מבטם של אחרים),
להזיז הרים ולקדם מהלכים – עסקיים, מקצועיים, אישיים או פוליטיים.
רוצים לייצר השפעה אמיתית על הסביבה שלכם?
רוצים לגרום לאנשים להקשיב דווקא לכם?
רוצים שלקוחות יבחרו לקנות דווקא מכם?
אז אתם חייבים לשלוט במילים!
את זה בדיוק אני מלמד ומתרגל בסדנה החדשה שלי,
שמתחילה בקרוב.
קבוצה קטנה ואיכותית של כותבי תוכן –
תוכן מקצועי, תוכן עסקי, תוכן שיווקי, תוכן ארגוני, תוכן אישי –
שרוצים לדייק ולשפר למקסימום
את כישורי הכתיבה השיווקית והעברת המסרים שלהם.
מחכה לכם איתנו.
אוהב,
ד"ר יניב זייד
נ.ב. אהבתם את מה שכתבתי? התחברתם?
יש לכם שאלות? תובנות? התייעצויות?
אתם מוזמנים לפנות אליי.
אפשר במייל חוזר לדיוור הזה,
אפשר למייל yaniv@yanivzaid.com
ואפשר לוואטסאפ 054-8001200.
אני מבטיח לענות ולחזור לכולם.
כתיבת תגובה