למה פוליטיקאים משקיעים כל כך הרבה זמן בבתי ספר לפני הבחירות?

זהו. בשבוע הבא הבחירות.

חודשים של מסרים, הכפשות, נאצות, ראיונות, סרטונים,

“אכילת ראש” בהודעות בנייד, פאדיחות, “בוטים” ונאומים –

עומדים להסתיים.

ביבי מושחת או לא, בני גנץ שפוי או לא –

בקרוב זה יסתיים (בסיבוב הנוכחי) ונדע…

בבחירות האלו ובקודמות אני מייעץ וייעצתי למספר פוליטיקאים,

ויש לי הרבה מה לומר ולכתוב על מערכת הבחירות הזו – ואעשה זאת בקרוב.

אבל היום אני רוצה להתמקד בתופעה מעניינת מאד בפוליטיקה הישראלית –

אסיפות בחירות ועימותים פוליטיים המתקיימים בבתי ספר.

מאז ומתמיד חיזרו הפוליטיקאים אחרי תלמידי תיכונים

(זוכרים שפעם תיכון “בליך” ברמת גן היה ידוע כ”מנבא” הבחירות?),

אבל בבחירות האלו זה הגיע לשיא חדש –

מיטב הפוליטיקאים, כולל הבכירים שבהם

(שגם ככה מאד עסוקים ועמוסים בתקופת בחירות),

רצים מבית ספר לבית ספר בכל הארץ, כולל בפריפריה הרחוקה

(בעבר ההתמקדות הייתה בבתי ספר תיכונים באזור המרכז),

והשנה, בניגוד לעבר, את מרבית ימי הבחירות בבתי הספר

מפיקות חברות חיצוניות (ולא צוות המורים ובראשם המורים לאזרחות, כמו שהיה נהוג בעבר),

שגובות מבית הספר סכומים יפים מאד (12,000 – 18,000 ש”ח!)

עבור הפקת האירועים, הכוללים גם הצבעה ממש בקלפיות דמה.

אירועים מושקעים, מעניינים, חשובים לדמוקרטיה.

הכול טוב ויפה, ורק שאלה אחת מעניינת –

למה לקיים אסיפת בחירות לאנשים שלא יכולים להצביע?

למה – אם לתלמידים כלל אין זכות הצבעה (הם מתחת לגיל 18…) –

שמועמדים לבחירות יטרחו להגיע שוב ושוב לבתי ספר,

לפרסם את המצע לתלמידים,

להתעמת עם יריבים ממפלגות אחרות לעיני התלמידים

ולהשקיע הרבה זמן, כסף ואנרגיה בבתי הספר?

הרי זה בדיוק כמו למכור מוצר ללקוח שבוודאות לא יכול להוציא כסף,

או להסביר משהו בעברית לתייר שמדבר רק אנגלית.

הסברה הרווחת היא שמדובר ברצון “לגדל את הדור הבא של הלקוחות”

ולבנות את דור העתיד של המפלגה.

לא ממש רלוונטי כשמדברים על בחירות.

בבחירות פועלים לרוב לטווח הקצר,

ומה שמעניין כרגע זה רק ה- 9/4/19 (יום הבחירות).

אף פוליטיקאי לא יכול “לבנות” על ילד בן 17 שכרגע מתלהב ממנו,

שבעוד 4 שנים יצביע עבורו לקלפי.

החיים (גם הפוליטיים) בישראל דינאמיים, קצביים ומהירים מדי.

מה גם, שלהערכתי לפחות חצי מהמפלגות שרצות כרגע לכנסת

לא יהיו קיימות במתכונתן הנוכחית בכנסת הבאה

(כולל כל האיחודים הפיקטיביים לצורך ניצחון –

כמו “כחול לבן” או “איחוד מפלגות הימין”).

אז למה בכל זאת? הנה התשובה –

תלמידים מדברים.

הם משתפים את החוויות שעברו עליהם וחולקים עם הוריהם את השקפותיהם.

מבחינת “שיווק ויראלי”, לתלמידים ולצעירים יש כוח אדיר!

יש להם הורים, מורים, חברים, אחים גדולים וקרובים – שכן יכולים להצביע.

יש להם הרבה זמן פנוי (יחסית למבוגרים, לחיילים ולסטודנטים).

יש להם יכולת שליטה מדהימה בטכנולוגיה וברשתות החברתיות.

אין להם חסמים, מגבלות או חשש מ”מה יגידו”.

אין להם מחיר חברתי או עסקי שהם ישלמו אם יביעו את דעתם

(כמו האומנים וה”סלבים” לדוגמה, שרובם חוששים להתבטא בענייני היום).

ואז, יום לפני הבחירות או ביום הבחירות,

כשההורים והקרובים יתלבטו למי להצביע (או אפילו האם להצביע),

הילד יהיה מעין “נשא” של המידע (או “שגריר” של המועמד)

ויאמר משהו כמו “אבא, אמא, המועמדת הזו והזו

באה לדבר איתנו בבית הספר, והיא ממש אחלה!”

בישראל ישנה תופעה מרתקת של כמות המתלבטים עד הרגע האחרון,

שאין לה אח ורע בעולם המערבי –

נתונים של ועדת הבחירות בישראל ממערכות הבחירות האחרונות

מראים ש- 8.3% מהמצביעים מחליטים ברגע האחרון ממש

(בקלפי או בדרך לקלפי) למי להצביע,

ועוד כ- 10% מחליטים סופית ביממה האחרונה לפני יום הבחירות עצמו!

מדובר ב- 22 מנדטים כמעט (!) – “הקולות הצפים” –

שבפועל מכריעים כמעט כל מערכת בחירות

(ו”על הדרך” מפילים את הסוקרים, פעם אחר פעם).

אז כל תנודה, אירוע או שיתוף סמוך ליום הבחירות,

משפיע על ההחלטה של הבוחרים!

ובבחירות כה צמודות כמו הפעם, יש חשיבות לכל קול.

ולכן משקיעים גם בצעירים שעדיין לא יכולים להצביע – כי הם ישפיעו על המבוגרים.

אשמח לקבל הערות, הארות, תגובות ותובנות על מה שכתבתי.

אפשר כאן בפוסט, אפשר בפרטי,

ואפשר למייל האישי שלי – yaniv@yanivzaid.com

והכי חשוב – לכו להצביע ב- 9/4/19! לא משנה למי.

שלכם,

ד”ר יניב זייד