אז הגענו לסיום שנת 2017 ולתחילתה של 2018.
וכמו בכל שנה (ואני ממליץ גם לכם לעשות זאת) אני מסכם אותה לעצמי.
עובר על היומנים, נזכר בכל האירועים שקרו השנה (וקרו הרבה),
נזכר בחוויות נעימות ופחות נעימות שחוויתי השנה – מקצועית, עסקית ואישית,
רושם ברשימה את ההישגים ואת “מנועי הצמיחה” שקרו השנה לחברה שלי, ועוד.
לכל שנה יש את הקסם שלה והחוויות שלה – חלקן שגרתיות וחלקן “משנות חיים”.
בכל שנה אני רושם לעצמי 5 תובנות מרכזיות שלמדתי מאותה שנה.
השנה, לראשונה, אני רוצה לשתף אתכם במה שרשמתי.
אתם מוזמנים גם לשתף אותי בתובנות שלכם מ- 2017.
תובנה ראשונה –
אנשים רואים את ההצלחה, ולא רואים את “שעות המעבדה”
השנה, כמו בכל שנה, היו לי הרבה הצלחות.
וכמו בכל שנה, היו לי גם הרבה אכזבות וכישלונות.
ושמתי לב לדבר מעניין – כמות האנשים שפנו אליי השנה ליעוץ ורצו “להיות כמוני”,
או כמות החברות שפנו אליי ורצו קמפיינים שיווקיים מצליחים “כמו שלי”,
הייתה עצומה (ורק גדלה מאד השנה, לשמחתי).
אבל מה שאנשים לא רואים, ולא משנה כמה אני מסביר את זה (ואני אדם ורבאלי מאד…),
זה את העבודה הקשה.
אין פתרונות קסם ואין נוסחאות פלא.
מאחורי כל הצלחה – אישית או עסקית – יש הרבה עבודה קשה, והתמדה,
ונחישות, ועבודה בלילות ובבקרים מוקדמים ובסופי שבוע
(גם הפוסט הזה נכתב בסוף שבוע…),
ויכולת לשמוע הרבה פעמים “לא” לפני ששומעים “כן”,
ועבודה מנטאלית עם עצמי כדי לזכור כמה אני תותח ברמה בינלאומית
למרות אי אלו הערות ציניות, ביקורות, משובים לא טובים או הפרעות.
השנה שמעתי “לא” יותר מאי פעם.
והשנה גם שמעתי “כן” יותר מאי פעם.
אז אם אתם רוצים להשיג תוצאות ב- 2018,
תהיו מוכנים לשלם את הזמן, הכסף והאנרגיה הכרוכים בכך,
ולהשקיע את “שעות המעבדה”.
תובנה שנייה –
שיחת טלפון תמיד עדיפה על התכתבות בנייד או על שליחת מיילים
לא יאומן בעיניי, והשנה זה התחדד מאד,
עד כמה אנשים “מתחבאים מאחורי המקלדת“.
לא רק דור ה- Y ודור ה- Z, אלא גם דור ה- X!
אני רואה כל הזמן אנשים ששולחים ללקוחות חשובים שלהם
שוב ושוב מיילים שלא נענים, במקום פשוט להרים טלפון.
אנשים שמתכתבים ימים שלמים עם מישהו לגבי משהו שהם רוצים לקדם איתו,
הודעות ארוכות עם הרבה אי הבנה ו”טלפון שבור”,
במקום פשוט להרים טלפון.
אנשים שמנהלים משאים ומתנים שלמים במיילים ובוואטס-אפ,
במקום פשוט להרים טלפון.
ואנשים שמבשרים הודעות משמחות או מאכזבות למישהו אחר במייל,
במקום פשוט להרים טלפון.
גם בעידן הדיגיטלי, ואולי דווקא בעידן הדיגיטלי,
אנשים מעריכים יותר את השיחה והיחס האישי.
שיחת טלפון מגבירה את יחס ההמרה (על פי מחקרים),
משפרת את מערכת היחסים שלכם עם הצד השני (על פי ניסיון),
מייצרת לכם “מעמד מכירה” נוסף ואפשרות לשיפור השירות (בדוק!)
ומציגה אתכם באופן שונה מהמתחרים (כי אף אחד אחר לא הרים טלפון.
כל השאר “התחבאו מאחורי המקלדת”…)
אז תתחילו להתקשר יותר ללקוחות
ולקולגות שאתם רוצים לקדם איתם דברים.
תובנה שלישית –
צריך לספר יותר על ההישגים שלכם
השנה, יותר מתמיד, התחדד לי כמה מעט אנשים יודעים על רוב הפעילות שלי.
שמתי לב שאנשים מכירים לרוב את “מופע המסרים של דוקטור שכנוע“
ואת סדנת “אמנות השכנוע”, כי אלו עיקר הפעילויות
שאני משווק בדיוורים ובפוסטים לקהל הרחב,
אבל הם מכירים הרבה פחות את עבודת הייעוץ הענפה שלי בחברות ובארגונים
(שצמחה מאד השנה מבחינת היקף פעילות ומחזורים כספיים),
את הפעילויות (וההצלחות) שלי בחו”ל,
את העבודה שלי עם מערכת הביטחון (שמסווגת בחלקה),
את הפעילות ההתנדבותית הגדולה שלי
ואת כמות ההרצאות הגדולה מאד שאני נותן ברחבי הארץ.
ולא נעים להגיד, אבל ה”אסימון” הזה נפל לי כשראיתי איך קולגות שלי
(אני לא משתמש במילה “מתחרים”),
שמרצים הרבה פחות ממני ופעילים הרבה פחות בחו”ל,
מתעדים בצורה מאד מאסיבית כל דבר שהם עושים,
וגורמים לכל הרצאה קטנה שלהם פעם בשבוע (בלא יותר מדי כסף..)
להיראות כאילו הם מינימום מרצים כל יום בוועידת גלובס לעסקים,
ולכל כנס שהם נמצאים בחו”ל או הרצאת חשיפה שהם עושים מעבר לים
להיראות כאילו מינימום אובמה וטראמפ הזמינו אותם אישית לייעץ להם…
אז אני עדיין שומר על מינון סביר של תיעוד, לא “מייפה” דברים,
ולא אכתוב או אצלם סתם פגישות עבודה או ארוחות עסקיות,
ועדיין רוב הפעילויות שלי נשארות “מתחת לרדאר”,
אבל התחלתי בשנת 2017 לתעד יותר פעילויות שלי,
שבעבר לא הייתי מזכיר אותן או משתמש בהן לצורך שיווק.
והתגובות היו מדהימות.
ממליץ גם לכם לתעד יותר בשנת 2018 ,
ולמנף כל הצלחה קטנה להצלחה גדולה יותר.
תובנה רביעית –
להיות מרצה זו שליחות!
יש לי מסרים להעביר. מסרים שאני מאמין
(ויש לי הוכחות בשטח מ- 15 שנות פעילות! התחלתי לפעול עסקית בינואר 2003)
שמשנים חיים. ומשנים עסקים. ומגדילים הכנסות.
וגורמים לאנשים לעשות דברים מדהימים מבחינתם –
כמו להוציא לאור ספר, לבקש ולקבל קידום בעבודה,
להעלות מחירים, לפעול יותר בחו”ל,
להתחיל להרצות, לפתוח סדנה משלהם,
לפתוח סניפים נוספים ברשת ועוד.
וההרצאות שלי הן (עדיין, למרות כל הפעילות האינטרנטית שאני עושה)
הדרך הטובה ביותר להגיע ללב של אנשים, להשפיע עליהם באמת,
להוציא אותם מ”איזור הנוחות”
ולקחת אותם “צעד אחר צעד” להשגת היעדים האישיים והעסקיים שלהם.
והשנה גיליתי תובנה חשובה – מספיק שהשפעתי על אדם אחד בקהל,
מספיק ששיניתי מחשבה או “הנעתי תהליך” אצל מישהי אחת בקהל –
כבר עשיתי את שלי, וההרצאה הייתה שווה.
אז גם אם לפעמים יש קהל ציני, או הפרעות, או תגובות לא אוהדות
(ותמיד יש, בוודאי במספרים שאני מרצה מולם),
אני תמיד מדמיין לעצמי את האדם האחד שיושב עכשיו בקהל (איני יודע מיהו בזמן ההרצאה…)
וחייו כרגע משתנים בזכות המפגש איתי.
וזה גרם לי השנה להיות מרצה טוב יותר מאי פעם.
וכך אהיה גם בשנה הבאה.
אז בשנת 2018 – תרצו יותר. תעבירו את המסרים שלכם לעולם.
ותחשבו תמיד על האחד או האחת בקהל,
שההרצאה שלכם תהיה עבורם אירוע “משנה חיים”.
תובנה חמישית –
אתם ה”מנטורים” של הסביבה הקרובה שלכם,
גם אם הם לא משלמים לכם
אחד הדברים שתסכלו אותי לאורך השנים,
הוא הפער בין איך אני נתפש מול אנשים שלא מכירים אותי אישית,
לבין ההתייחסות אליי מצד חברים קרובים ומשפחה.
שלא תבינו לא נכון, אני אהוב ונאהב על ידי כל הסביבה שלי,
והיחסים שלי עם ההורים, האחיות והילדים שלי טובים מאד,
אבל הרגשתי שאני לא מקבל את ה”כבוד” המקצועי שאני ראוי לו.
המשפחה והחברים לא היו מתייעצים איתי כמעט
(כולל בנושאים בהם אני יכול מאד לעזור להם,
וגם גובה הרבה כסף “בחוץ” כדי לעזור בתחומים האלו לאחרים),
לא היו חשופים לרוב ההישגים שלי (כי הם מגיעים מעולמות תוכן אחרים)
ואפילו קצת זלזלו והסתלבטו על “תעשיית המומחים”
(“זה ציפור? זה מטוס? לא – זה דוקטור שכנוע!”…).
גם הילדים שלי לא ידעו כמעט מה אני עושה (כי הם היו קטנים מדי).
בשנת 2017 זה השתנה – בני המשפחה שלי הגיעו למספר הרצאות גדולות שלי
(ואפילו שילמו על הכרטיס בהופעות “חיצוניות” שלי),
הילדים שלי באו איתי ל”שבוע הספר” וראו אותי חותם על הספרים,
ואני מרגיש שאני מקבל הרבה יותר הערכה מקצועית ואישית מהסביבה שלי.
דבר נוסף ששמתי לב בהקשר הזה – זה קרה לא כי שיווקתי להם את עצמי,
אלא בזכות ההתנהלות שלי –
בני המשפחה שלי ראו הרבה פרסומים על פעילויות שלי
ושמעו מחמאות עליי מחברים שלהם,
החברים שלי ראו כמה קשה אני עובד ועד כמה אני מאמין במה שאני עושה,
והילדים שמעו ממני השנה המון סיפורים על העשייה שלי (כולל סיפורי אכזבות וכישלונות)
ואפילו באתי לדבר בכיתות שלהם ב”יום קריירה”.
אז גם אם המודל העסקי שלכם לשנת 2018
לא כולל הכנסות מחברים וממשפחה,
זכרו שהם רואים אתכם, ובוחנים אתכם, ומושפעים מכם,
ואתם מודל לחיקוי ולהשראה עבורם.
אז נצלו זאת לעשיית טוב.
לסיכום –
איך שאתם חוגגים את סיום 2017,
כך תתחיל לכם שנת 2018.
אז שנה מוצלחת אזרחית חדשה מוצלחת לכולנו.
ובקשה אליכם (אם הגעתם לקרוא עד כאן…) –
כתבו לי את חמש התובנות העיקריות שלכם מ- 2017.
רצוי ומומלץ להגיב כאן בפוסט,
אבל אפשר לשלוח לי גם למייל yaniv@yanivzaid.com
אוהב (אפלטונית…), יניב
כתיבת תגובה