מה בעצם ההבדל בין דת לכת?

בספרו החדש הנהדר של יובל נוח הררי, “21 מחשבות על המאה ה- 21″,

הוא כותב, בין השאר, בנוגע למושג ה”אמת” במאה ה- 21 –

“כשאלף אנשים מאמינים בסיפור מצוץ מן האצבע למשך חודש – זה “פייק ניוז”.

כשמיליארד אנשים מאמינים בסיפור למשך אלף שנה – זו אמונה דתית,

וכדאי שניזהר לא לקרוא לה “פייק ניוז” כדי לא לפגוע ברגשות המאמינים…”

מאד התחברתי למשפט הזה, וכיהודי חילוני, שעובד ועבד מקרוב

עם זרמים רבים ביהדות (כולל מרכזי קבלה, מפלגות חרדיות, חב”ד, נטורי קרתא, ועוד)

ועם זרמים רבים בנצרות ובאיסלאם, במדינות שונות בעולם,

תמיד הסתכלתי על הגישות והאמונות של אנשים בכלל (ושל הלקוחות שלי בפרט)

גם בהיבט שיווקי (דווקא עובדת היותי “מביט מהצד” ו”זר” לאמונות אלו,

אפשרה לי לנתח מסרים שאני שומע בצורה אובייקטיבית יותר, ובלתי תלויה).

עם השנים קראתי ולמדתי רבות על אמונות ודתות שונות

(חלק מהלימוד היה במסגרת העבודה שלי עם פלגים ואמונות שונות –

כולל יעוץ וסדנאות שהעברתי אצלם – וחלק היה מסקרנות אישית שלי),

ותמיד עניינו אותי השאלות –

מה בעצם ההבדל בין הדתות?

מה גורם לדת אחת להיות פופולרית יותר מאחרת?

ומדוע דת אחת נחשבת “לגיטימית” יותר מאחרת בעיני רוב האנשים,

ובכלל – וזה מתחבר למה שיובל נוח הררי כתב –

מי קובע מה זו “דת”?

ומה ההבדל בין “דת” (אמונה לגיטימית, שהחברה מקבלת בהבנה יחסית)

לבין “כת” (אמונה לא לגיטימית, שהחברה תעשה הכול כדי להציל אתכם מפניה)?

ואחרי שהרהרתי בסוגיה במשך שנים, התשובה שלי בגדול היא,

שההבדל בין “דת” ל”כת” הוא –

השיווק.

כן, כן, גם כאן נכנס העניין השיווקי (מה לעשות שאני מסתכל על העולם בין השאר בזווית הזו…),

ויסלחו לי מראש כל הקוראים החרדים, הדתיים – לאומיים, המאמינים

וגם הנוצרים והמוסלמים שנמצאים בקהילה שלי (ויש רבים מאלו, מאלו וגם מאלו)

על ההכללות שאכתוב כאן ועל ההסבר הפשטני יחסית,

אבל הוא נועד רק להוכיח את העמדה שלי (בזמן קצר ובמקום המועט שיש לי כאן).

אני גם לא נכנס בכוונה למה נכון ולמה לא נכון (איש באמונתו יחיה),

רק מתאר כמה אירועים היסטוריים מבחינה שיווקית.

בואו ניקח לדוגמה את הנצרות, הדת הגדולה בעולם כיום

(נכון ל- 2018, כ- 2.3 מיליארד מאמינים בכל העולם). “מותג” חזק מאד.

רק לפני כ- 2,000 שנים, הנצרות הייתה… כת!

כן, כן, הנצרות החלה בכלל ככת יהודית קטנה, שקידמה את תורת ישו

(ישו היה הרי יהודי, ששמו המקורי ישוע, נולד בנצרת וכו’. את זה כולם מכירים).

למעשה, היא הייתה כת נרדפת לאורך מאות שנים, גם על ידי היהודים וגם על ידי הרומיים.

הסנהדרין – המוסד היהודי הגדול באותה תקופה, ראה בישו מורד ובוגד,

הסגיר אותו לשלטונות (על פי מקורות זרים…) והם צלבו אותו.

אגב, התיאולוגיה שהתפתחה בנצרות, על פיה ישו היה בן האלוהים (או האל הבן),

ושצליבתו הייתה מעין הקרבת קורבן למען כפרת החטאים של האנושות כולה,

פותחה בכלל על ידי פאולוס (שאול התרסי, עוד יהודי לשעבר…), תלמיד של ישו,

שהוא האישיות המרכזית בעיצוב הנצרות שמוכרת לנו היום – ולא על ידי ישו עצמו.

שלב ראשון בשיווק ומיתוג – בניית סיפור סביב המוצר ו”האנשה” שלו…

ואז, לאורך כמה מאות שנים, היו הנוצרים מיעוט נרדף!

אבל הם גדלו והתפשטו בהדרגה, עד שאי אפשר היה להתעלם מהם.

איך הם התחילו להתפשט?

בין השאר, כי הם “שיווקו” לאנשים אמונה אוניברסלית, קלה ליישום,

שלא דרשה מגויים שהצטרפו אליה לשמור את חוקי התורה.

שלב שני בשיווק ומיתוג – הוראות פשוטות לשימוש,

שיאפשרו לכמה שיותר אנשים להתנסות ולהצטרף…

ההתפשטות הזו כבר הפחידה לא רק את היהודים

(שבהדרגה הפכו מרוב למיעוט, ביחס המספרי מול הנוצרים!)

אלא גם את האימפריה הרומית.

קשה להאמין היום, אבל כאשר הנצרות הגיעה מארץ ישראל לרומא,

הקיסרים חששו מפניה והוציאו בשנים 200 עד 250 מספר צווים אימפריאליים

כנגד הדת החדשה המוזרה הזו…

בשנת 250 התחילה רדיפה מעשית של הנצרות ושל מאמיניה על ידי הרומים!

אבל הנוצרים הבינו איפה הכוח נמצא,

ובנחישות ראויה לציון (וגם כמה מהלכים שיווקיים גאונים),

הפכו בהדרגה לדת “נסבלת” (Religio licita),

כלומר מותרת באימפריה הרומית ונהנית מחופש דת

(הקיסר קונסטנטינוס בשנת 313 החליט להפסיק לרדוף אותם –

גם לו היה את ה”בייס” שלו שהוא היה צריך להתחשב בו…),

ובהמשך לדת רשמית באימפריה הרומית (שנת 380),

עד להפיכתה לדת המותרת היחידה (!!) –

תיאודוסיוס הראשון הכריז בשנת 392 שכל פולחן שאינו נוצרי נאסר לחלוטין!

שלב שלישי במיתוג ושיווק – שיתופי פעולה מוצלחים וחיבור ל”מוקדי כוח” רלוונטיים…

וזה השלב בו הכנסייה הקתולית הרומית החלה לשלוט באופן רשמי,

והכמורה קיבלה מעמד היררכי (כשבראשה עומד האפיפיור – ראש הכנסייה).

ומה קורה כשמבססים את הכוח באימפריה הרומית (כלומר באירופה)

וכבר יש בסיס לקוחות נאמנים גדול?

שלב רביעי במיתוג ובשיווק – התפשטות גלובלית והקמת סניפים במדינות נוספות…

וכך, מאותו רגע ועד אמצע המאה ה- 20 (דרך התקופה הקולוניאלית ודרך ימי הביניים),

התפשטה הנצרות אל הקולוניות שנכבשו על ידי האימפריות השונות –

גם בצורת “מכירה רכה” (הם מאד הקלו על אנשים להצטרף.

אם הייתם, נניח, שבט נידח שחשובה לו הייחודיות שלו –

הייתם יכולים אפילו לשמור את הטקסים והמנהגים שלכם.

זו הסיבה שעד היום יש בנצרות הרבה סממנים פגאניים,

שמקורם בשבטים שונים ברחבי העולם – עובדי אלילים – שהתנצרו),

גם בצורת “מכירה קשה” (כפייה, עינויים, מסעות צלב, אינקוויזיציה,

ורדיפת כל מי שלא הצטרף אליהם – כן, כן, בדיוק כמו שעשו להם פעם!)

וגם בצורת “מכירת שירותים משלימים”

(הכנסייה הייתה במשך יותר מ- 1,500 שנים

המקור הכמעט יחיד של שירותים חברתיים בסיסיים,

כמו חינוך ובריאות. אז היה גם מאד משתלם להיות נוצרי…).

והנה חזרנו ל- 2018 – 2.3 מיליארד לקוחות מרוצים,

מותג חזק ומבוסס, שאיש לא מערער על האמונה שלו.

ומה קרה אגב, ליהדות בזמן הזה?

איך נשארנו כל כך קטנים מספרית (רק 14 מיליון יהודים נכון להיום!

ההתבוללות והשואה עשו את שלהן, בכל זאת…)

ואחת הדתות הכי נרדפות בעולם לאורך ההיסטוריה?

כי היהדות הולכת על גישה שיווקית אחרת.

לטוב ולרע, היהדות היא לא “מוצר להמונים” כמו הנצרות,

אלא “מוצר בוטיק” המיועד ליחידי סגולה…

רוצה שנכיר בך כיהודי? תוכיח (עם ראיות בכתב!) את היהדות שלך כמה דורות אחורה.

רוצה להיות נוצרי? אין צורך בהוכחות. פשוט תחתום כאן וכאן…

רוצה לאמץ אורח חיים יהודי? תתחיל לקיים תרי”ג מצוות

(כן, כן, את כל ה- 613… אפילו לא מצווה אחת פחות!).

רוצה לאמץ אורח חיים נוצרי? תכניס את הראש למים לכמה שניות…

זהו, הטקס הסתיים. ברוך הבא למשפחה…

(אני כמובן מקצין ומגחיך בכוונה את הסיטואציה –

במקרה הזה טקס ההטבלה – רק לצורך ההמחשה).

אז היהדות היא “מועדון סגור”,

שלא רק שלא משווק את עצמו ללקוחות פוטנציאליים

(השכנוע שלנו הוא בינינו לבין עצמנו – כל זרם ביהדות משווק את עצמו

לשאר היהודים כדי לגדול בתוך ה”ביצה”…),

אלא גם “עושה את המוות” ללקוחות חדשים שכבר רוצים להצטרף מאיזושהי סיבה

(פלאשמורה והעלייה מאתיופיה, תהליכי גיור לעולים מחבר העמים

ואפילו היחס של הממסד הרבני בישראלי לרפורמים ולקונסרבטיבים).

טוב? רע? אתם תשפטו.

הדיוור שלי לא היה קשור בדת, ואין כאן הבעת דעה.

הדיוור הזה קשור ל… שיווק. להראות לכם שבסוף – הכול עניין של בחירה –

איך להציג את הסיפור שלכם, למי לשווק אותו,

עד כמה חשובה התמדה ונחישות, עד כמה חשובים שיתופי פעולה

ועד כמה חשוב להתפתח ולהתקדם כל הזמן

אם רוצים לגדול – עסקית, אישית ומקצועית.

הנה המקום שבו אגלה לכם, ממש השבוע, איך אתם יכולים לגדול,

מכל הבחינות – עסקית, מקצועית ואישית

אשמח לשמוע ולקרוא את תגובתכם לפוסט הזה –

אתם מוזמנים להגיב כאן או לשלוח לי תגובה למייל yaniv@yanivzaid.com

שלכם,

ד”ר יניב זייד