למה באמת הגיעו כל כך הרבה אנשים ל”מצעד הגאווה” בירושלים בשבוע שעבר?

גילוי נאות – אני סטרייט…

במלים אחרות – אני אוהב נשים (מודה באשמה…).

במלים אחרות – אין לי מושג מתי מתקיימים אירועי הקהילה ההומו – לסבית בישראל.

מתי מתחילה האולימפיאדה? יודע. מתי גמר היורו? יודע.

מתי יש כנסים מקצועיים בישראל ובחו”ל בתחום שלי – יודע.

מתי “מצעד הגאווה” בירושלים? אין לי מושג.

אבל בשבוע שעבר ידעתי שביום חמישי יתקיים “מצעד הגאווה” בירושלים.

וגם אתם ידעתם. כולכם ידעתם (חוץ ממי שגם סטרייט וגם מנותק לחלוטין מכלי התקשורת..).

איך ידעתם? כי התקשורת לא הפסיקה להזכיר במשך שבועיים לפני המצעד על קיום המצעד,

בגלל כמה “אירועים חדשותיים” שקרו סביבו –

ציון יום השנה לרצח המחריד של שירה בנקי בת ה- 16

במצעד שהתקיים בשנת 2015 על ידי חרדי קיצוני.

סדרת קריאות הומופוביות של רבנים ואנשי ציבור שונים כנגד המצעד וכנגד הקהילה הלהט”בית.

התרעות שונות שהתקבלו במשטרה על ניסיונות של גורמים חרדיים קיצוניים לפגוע במשתתפי המצעד.

בקיצור, במשך כמה שבועות התקשורת סיקרה את ההתרעות וההתנגדויות למצעד.

הייתם מצפים שזה ירתיע אנשים רבים מלהגיע,

בין אם הם חלק מהקהילה הלהט”בית ובין אם הם סטרייטים.

אחרי הכול – אבטחה כבדה, סיכון גבוה, הרבה התרעות וכו’ –

למה צריך את ה”בלאגן” הזה? עדיף להישאר בבית ולתמוך מרחוק במצעד.

אבל קרה בדיוק ההיפך – במצעד בשבוע שעבר השתתפו כ- 25,000 איש (על פי המשטרה).

הלכתי ובדקתי – מדובר בפי 5 (!) מהשנה שעברה,

בו השתתפו כ- 5,000 איש (אותו מצעד בו נרצחה שירה בנקי).

ובכלל, “מצעדי הגאווה” בירושלים, בשונה ממצעדים מקבילים בתל אביב,

נושאים אופי של צעדת מחאה.

אין בהם משאיות עם רקדנים ולא מושמעים בהם מוזיקה קצבית.

ולכן מאז 2002, אז התקיים “מצעד הגאווה” הראשון בירושלים,

משתתפים בו סדר גודל של 3,000 איש עד 6,000 איש מקסימום.

והשנה, דווקא עם כל ההתרעות והבלאגן – פי 5!

ומאחר ואני לא נותן לנתונים כאלו “לעבור לידי”, אני מיד שואל – למה?

איך הגיעו כל כך הרבה אנשים למצעד דווקא השנה?

אז יש 3 סיבות מרכזיות –

הסיבה הראשונה, סיקור תקשורתי חסר תקדים של המצעד,

ודווקא מהסיבות הלא נכונות (התבטאויות נגד, התרעות וכו’).

התקשורת אולי לא התכוונה, אבל ככה הרבה מאד אנשים (כמוני…) “גילו” על המצעד.

הסיבה השנייה, “מסרים מקטבים”.

כל ההתבטאויות לגבי המצעד היו מאד קיצוניות, לרעה או לטובה.

ברגע שיש מסרים שהם קיצוניים (במלים אחרות, לא בקונצנזוס ולא “פוליטיקלי קורקט”)

אנשים לא נשארים אדישים ומונעים יותר לפעולה, לכאן או לכאן.

אם, למשל, יש התרעות על פיגועים נגד המשתתפים,

מצד אחד יהיו הרבה שתכננו להגיע ויחששו לבוא,

ומצד שני יהיו הרבה (אולי הרבה יותר) שלא תכננו להגיע או התלבטו אם לבוא,

אבל דווקא בגלל ההתרעות והאיומים הם באים,

כדי לחזק את הערכים שהם מאמינים בהם.

הסיבה השלישית היא מה שנקרא “שיווק לעומתי”.

אם נוצרים שני מחנות סביב המצעד – קהילת הלהט”בים מול הציבור הדתי והחרדי

(וזה לא משנה אם זה “סכסוך” אמיתי, או סכסוך “תקשורתי” שהתקשורת מייצרת ומלבה),

שני הצדדים מונעים יותר לפעולה.

החרדים מתבטאים יותר נגד ומייצרים הפגנות נגד,

והחילונים יוצאים בהמוניהם לתמוך בקהילה הלהט”בית ובערכי הליברליות.

ממש כמו שב”סכסוך” (להבדיל) בין מסי לרונאלדו,

או בין עופרה חזה לירדנה ארזי בשנות ה- 80,

שני המחנות מגיבים יותר, דעתניים יותר וקונים יותר מרצ’נדייז…

ויש לכך הרבה דוגמאות נוספות, הנה עוד אחת אקטואלית.

ב- 1/8 סינמטק תל אביב מארח כנס בנושא סרבנות

בהשתתפות “סרבנית המצפון” תאיר קמינר.

אני לא נכנס בכלל לנושא הפוליטי – נכון או לא נכון, צודקת או לא צודקת, וכו’.

אבל איך אני יודע על האירוע הזה?!?

כי שרת התרבות מירי רגב פנתה בשבוע שעבר ליועץ המשפטי לממשלה

בבקשה להסיר את התמיכה בסינמטק בעקבות קיום האירוע (שעוד לא התקיים אפילו!).

ועכשיו התקשורת מסקרת את זה, וכולם יודעים על זה,

ובמקום שזה יהיה כנס קטנטן של 50 שמאלנים קיצוניים,

אני בטוח שיגיע 500 איש (פלוס עשרות אנשי תקשורת) והאולם יהיה “מפוצץ” לגמרי.

אז אני די משוכנע שמירי רגב לא התכוונה, אבל במו ידיה היא גרמה

להרבה יותר אנשים לשמוע על האירוע ולדבר על סרבנות

(בעד או נגד זה לא משנה, אבל הנושא הזה עולה).

מסקנות –

מסקנה מס’ 1 – לפעמים צריך להיות חכם ולא צודק.

לא על כל דבר צריך מיד למחות ולהגיב,

כי אז מעצימים הרבה יותר את המסרים של הצד השני.

מסקנה מס’ 2 – “גם פרסום שלילי הוא פרסום”.

המשפט הזה לא נכון תמיד, במקרים האלו כן.

מסקנה מס’ 3 – אל תחששו להשמיע את האג’נדה שלכם, גם אם מדובר ב”מסרים מקטבים”.

המסרים האלו נחשפים יותר ו”זכירים” יותר.

וגם אם מישהו יתעצבן עליכם או יגיב, אפשר למנף את “תגובות הנגד” לטובתכם.

המשך חופש נעים לכולכם.

שלכם,

ד”ר יניב זייד

נ.ב. החלה מכירת הכרטיסים ה”רשמית” לכנס הדגל שלי,

“מופע המסרים של דוקטור שכנוע”,

שיתקיים בפעם ה- 30 (!) ברציפות ביום חמישי ה- 8/9.

4 שעות מלאות בתכנים מעולים, חדשניים ואקטואליים בשיווק, פרזנטציה ושכנוע.

כל הפרטים ההרשמה כאן בלינק