האם אתם חלק מ”כלכלת החלטורה”?

ברוכים הבאים לכלכלה החדשה – “כלכלת החלטורה”.

כן, כן, גם אם אתם שומעים כרגע לראשונה את המושג הזה, הוא קיים.

“כלכלת החלטורה” (או באנגלית – “The Gig Economy“ – חפשו בגוגל)

היא תוצר לוואי (או השלב הבא) של מה שקרוי “כלכלה שיתופית”.

ה”כלכלה השיתופית” פירושה, בגדול – אנשים שמוכרים מוצרים ושירותים לאנשים אחרים באופן ישיר,

באמצעות פלטפורמות כמו Uber (שירותי הסעה), Etsy (פרטי אמנות), Airbnb (חדרים להשכרה) ועוד –

ובכך “עוקפים” את תאגידי הענק, הבירוקרטיה, והמנגנון הציבורי.

על פניו, “הכלכלה השיתופית” היא רעיון אדיר –

כל אחד יכול למכור לכל אחד כל דבר. כולנו יזמים.

לכולנו יש “נכסים לא מוחשיים” כמו זמן פנוי, הסעות לילדים שאנחנו ממילא עושים,

חדר בבית שעומד ריק, ידע שרכשנו ולא עשינו איתו כלום, ועוד.

ה”כלכלה השיתופית” עוזרת לנו להפוך את הנכסים ה”לא מוחשיים” ל”מוחשיים”

ולתרגם אותם לכסף, ובכך לשפר את מצבנו הכלכלי והחברתי.

אני בעד. העיקרון נכון.

אבל תוצר הלוואי הוא כאמור, “כלכלת החלטורה”.

בעבר, אם היית אומר למישהו שאתה הולך לעשות “חלטורה” (או “Gig”באנגלית),

היית כנראה אמן שהולך להופעה איפשהו.

אבל היום נוצר דור שלם של “חלטוריסטים” (כך בשפה המחקרית) –

אנשים שמתפרנסים מכמה עבודות (או “מיקרו עבודות”) במקביל –

בבוקר, למשל, נהג מונית ב- Uber (כל אדם בעל רכב יכול להסיע אנשים אחרים ולגבות על כך תשלום),

בצהרים מרכיב לאנשים רהיטים של “איקאה”,

ובערב מארח תיירים אצלו בבית דרך Airbnb.

על פניו, יזמות נהדרת. מתפרנסים מכמה עבודות, מפזרים סיכונים,

אי אפשר לפטר אותך ואתה חי חיים חופשיים ומאושרים.

אבל “כלכלת החלטורה” מציבה גם כמה חסרונות, שאני רוצה להציף כאן.

ראשית, למרות שהאנשים עצמאיים (במלים אחרות – אין להם תנאים סוציאליים…) ולכאורה שולטים בחייהם,

הם עדיין צריכים לנהל את הקשר עם אנשים אחרים דרך אותן פלטפורמות ענק.

הביקורת בעולם על “כלכלת החלטורה” טוענת שלמעשה הפלטפורמות הן אלו ש”שולטות”,

וה”חלטוריסטים” למעשה נהיים סוג של “רובוטים” שמשרתים את הפלטפורמות,

ובעצם נהיים “שכירים” (רק בלי התנאים של השכירים…).

כי למרות שאותו נהג הסעות הוא “עצמאי”, בפועל Uber קובעת לו את המחירים שעליו לקחת.

ולמרות שאותו אמן מוכר את יצירותיו ב- Etsy, הפלטפורמה שולטת בדירוג שלו כמוכר,

קובעת את הכללים ואת נהלי העבודה,

ויכולה לסגור בכל רגע את “חשבון המוכר” שלו אם יעשה משהו שלא נראה לה.

אבל אותי מעניין חיסרון משמעותי יותר –

העובדה שב”כלכלת החלטורה” קשה מאד להתמקצע.

כי אם אתה עושה כמה דברים בו זמנית, וכל רגע מתפרנס מעבודה אחרת,

אין לך זמן, אפשרות וכוח להתמקצע במה שאתה עושה,

אין לך זמן ויכולת לפתח מערכת יחסים “ארוכת טווח” עם הפלטפורמות (שלמעשה מספקות לך את הפרנסה),

ואתה יכול לאבד את הכול ברגע (אם פלטפורמה כלשהי “כועסת” עליך ומעבירה אותך, נניח, מעמ’ 2 לעמ’ 50,

אתה הופך אוטומטית ל”לא רלוונטי” בעיני הצרכנים שמחפשים שירותים ומוצרים באותה פלטפורמה).

למעשה “כלכלת החלטורה” עומדת בסתירה ל”תעשיית המומחים” שכתבתי עליה בפוסט קודם.

כי אם אתה מומחה, ופיתחת ייחודיות, ידע ובידול משלך, אי אפשר להחליף אותך.

אבל אם אתה “חלטוריסט”, אתה למעשה בר חלופה – כל אחד אחר יכול להחליף אותך בכל רגע.

אם אתה מומחה, אתה ב”שוק של ערך” – יכול לגבות מחירים גבוהים בקלות, וערך השוק שלך גבוה.

אם אתה “חלטוריסט”, אתה ב”שוק של מחיר” –

ברגע שלא משנה מי ייתן את השירות, השיקול של הלקוח הוא בעיקר מחיר.

אם אתה מומחה אתה יכול להתמקד, לתכנן קדימה, להעריך כמה תרוויח בעתיד, לקחת מחירים גבוהים.

ואם אתה “חלטוריסט”, קשה מאד עד בלתי אפשרי לתכנן קדימה את הזמן וההכנסות שלך,

ואתה מוצא את עצמך רודף כל הזמן אחרי העבודה הבאה.

אז אני בוחר במומחיות. וממליץ ללקוחותיי להיות מומחים.

לא משנה במה, לא משנה באיזה תחום, לא משנה אילו מוצרים ושירותים מוכרים.

העיקר להתמקצע בתחום אחד ולהיות ממש טוב בו, ולא להתפזר על פני תחומים ומקצועות רבים.

איך נהיים מומחים?

איך ממתגים את עצמכם כמומחים?

איך גורמים לסביבה להתייחס אליכם כמומחים ולשלם לכם כמו מומחים?

אה. בשביל לגלות איך אתם חייבים להגיע לכנס הדגל שלי,

“מופע המסרים של דוקטור שכנוע”

שיתקיים בפעם ה- 30 ברציפות (!) בחמישי השבוע, 8/9,

בשעות 09:00 – 13:00 בבית ציוני אמריקה בתל אביב.

הכנס המוביל בישראל לשכנוע, שיווק, פרזנטציה והעברת מסרים.

והכנס שיגלה לכם כיצד מומחים פועלים

ומה עליכם לעשות כדי להגדיל את הכנסותיכם

ולגרום לסביבה שלכם לאהוב אתכם ולשלם לכם יותר.

הזדמנות (כמעט) אחרונה להירשם ולהבטיח את מקומכם באולם

שלכם,

ד”ר יניב זייד