לפני כשבועיים חזרתי משבוע וחצי בארה”ב.
בין כנס מקצועי בסן פרנסיסקו לפגישות בעמק הסיליקון בקליפורניה
בנוגע לקידום ההרצאות והספרים שלי באנגלית,
נסעתי עם חבר טוב שגר שם לסוף שבוע בלאס וגאס.
בארצות הברית כבר הייתי פעמים רבות, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שלי
בלאס וגאס, הידועה בכינויה “עיר החטאים”.
האמת, מיתוג מעולה.
מקום מדהים, שמספק לך הרבה תובנות על החיים.
אם אני צריך לסכם את לאס וגאס במילה אחת,
המילה שאבחר בה היא “בועה”.
בלאס וגאס עושים הכול, אבל באמת הכול, כדי שמהרגע שנחתתם בשדה התעופה המקומי,
תשכחו את הבית שבאתם ממנו, את המשפחה שלכם, את הערכים שלכם,
את ההרגלים שלכם, את גובה המשכורת שלכם, ותתחילו להוציא כסף.
הרבה כסף. בעיקר כמובן על הימורים, אבל לא רק.
אוכל, מופעים, חנויות, מזכרות וכו’. יש הכול, כל הזמן, בשפע,
ובעיקר – מניעים אתכם לפעולה כל הזמן.
בתור מי שמייעץ לחברות ומרצה כבר שנים רבות על שכנוע, העברת מסרים והנעה לפעולה,
מעולם לא ראיתי את כל כללי השיווק, המכירות והשכנוע
מופעלים במקום אחד בכזו עוצמה.
לאס וגאס סיפקה לי הרבה תובנות ומחשבות, שעוד אכתוב ואתייחס אליהם רבות,
אבל היום אני מבקש להתייחס למשהו אחד קטן, שהמשמעות שלו גדולה,
ששמתי אליו לב – בחדרי המלון בלאס וגאס לא מחלקים לכם ספרי תנ”ך.
הסבר קצר – בארצות הברית הדת והמדינה מופרדות, שלא כמו בישראל
(בלי להיכנס לדעתי או לדעותיכם על הנושא),
וב”הפוך על הפוך” זה גורם לאמריקאים (בממוצע) להיות הרבה יותר דתיים מהישראלים.
בישראל אנחנו מתחלקים לקבוצות שגם ניתן לזהות מבחינה חיצונית – חרדים, דתיים וחילונים.
בארה”ב (כמעט) כולם נראים חילונים,
אבל למעשה מחוברים מאד לדת (באחוזים, הרבה יותר ממדינת ישראל).
ולכן ברוב בתי המלון בארה”ב, כחלק מהשירות, שמים לכם ספר תנ”ך במגירה בחדר
(ממש כמו ששמים דפי כתיבה ועט, או מיני באר).
אבל לא בוגאס.
משפט שיווקי גאוני שמאפיין את וגאס, אומר ש”מה שקורה בוגאס, נשאר בוגאס”.
כלומר, לא משנה מה עשיתם בוגאס, לא מספרים על זה לאף אחד כשחוזרים הבייתה.
אני לא יודע מי המציא את המשפט הזה, אבל הוא גאון.
כי המשפט הזה מיתג את וגאס כעיר שבה הכול מותר.
וכאתם שומעים את המלים “הכול מותר”
אתם בטח חושבים על חשפניות, סמים ונערות ליווי.
אבל ממש לא. זה לא (רק) העניין.
כי בארה”ב כולה יש המון מגבלות על התושבים
(לטוב או לרע, אני לא נכנס לדיון הזה. עובדה שהם מעצמה…) –
למשל, ברוב המדינות בארה”ב אסור לעשן במקומות פומביים
(עד כדי כך שיש הרבה מקומות שהמעשנים הם ממש “זן נכחד”)
ברוב המדינות בארה”ב אסור להמר (ואז המהמרים עושים זאת ב”מחתרת” וצפויים לעונשים),
ברוב המדינות בארה”ב אסור להסתובב עם אלכוהול גלוי ברחובות, ועוד.
אבל בוגאס הכול מותר (חוקית!).
מותר להמר (מה מותר, חובה! עושים הכול כדי שתהמרו!)
מותר לעשן בכל מקום (כולל בתוך הלובי במלון ובתוך הקזינו! ליד אנשים שלא מעשנים!),
מותר לשתות אלכוהול בפומבי, ועוד ועוד.
ואז האמריקאי שמגיע לוגאס מרגיש פתאום “חופשי”, משוחרר מעכבות,
ומתחיל להתנהג אחרת (ובעיקר – מבזבז הרבה יותר כסף!).
אה. אבל אם הוא יראה פתאום ספר תנ”ך בחדר המלון שלו,
הוא יתחיל להיזכר בבית שלו, בסביבה שלו,
בכנסייה או בבית הכנסת שלו, בחוק שמופעל במדינה שלו,
בהרגלים שלו בבית, במה מותר ובמה אסור, וכו’.
ובוגאס לא רוצים שזה יקרה, נכון?…
אז אין ספרי תנ”ך בחדר…
פרט קטן, שמצטרף לעוד הרבה פרטים קטנים,
שביחד מספקים את התמונה הגדולה (או את ה”בועה” הגדולה) שנקראת לאס וגאס.
תובנות ומחשבות נוספות ממסעותיי בחו”ל השנה – בהמשך…
שלכם,
ד”ר יניב זייד
נ.ב. החלה הרשמה לכנס הדגל שלי (מס’ 32 ברציפות!)
שיתקיים ביום חמישי ה- 2/2/17 בבוקר בבית ציוני אמריקה בתל אביב.
הכלים החדשניים והיעילים ביותר בעולם
לשיווק, מכירות, הנעה לפעולה, פרזנטציה ושכנוע.
כתיבת תגובה