זה קורה לכולנו. כן, גם לי.
הכנתם רשימת משימות ומטלות למחר.
ואם לא הכנתם (אולי אתם לא כאלו מסודרים…),
בכל זאת יש לכם המון משימות ומטלות למחר.
חלק מהמשימות כולל – שיחות עם לקוחות…
אלו יכולות להיות שיחות מכירה ללקוחות פוטנציאליים,
שיחות שימור ושירות ללקוחות קיימים,
שיחות עבודה שוטפות ללקוחות "טכניים"
שיחות אימון למטופלים ומאומנים, וכו'.
קמתם בבוקר, ו… אין לכם כוח לדבר עם אף אחד.
יכול להיות שרבתם עם בן או בת הזוג, יכול להיות שאתם עייפים במיוחד,
יכול להיות שסתם קיץ וחם ולח וכו'.
כך או כך, אתם מוצאים את עצמכם "ללא אנרגיות".
אפשר לדבר עד מחר על אנרגיות אינסופיות, חשיבה חיובית כל הזמן, ו"רעב" מתמיד.
אבל גם לאנשים הנמרצים, האנרגטיים והעסוקים ביותר,
יש "יום רע" ומצב רוח לא משהו אחת לכמה זמן
(ואם זה קורה לכם יותר מדי פעמים, תבדקו את עצמכם.
משהו לא טוב עובר עליכם…).
השאלה היא – מה עושים?
מה עם כל רשימת המשימות והמטלות שמחכה?
מה עם כל הלקוחות שהבטחתם לחזור אליהם היום?
מה עם ה"לידים" שהגיעו ב"צור קשר" באתר וצריך לחזור אליהם ולמכור להם?
אז קודם כל, אני מצטער לאכזב –
אין "פתרון בית ספר" לעניין הזה.
אין נוסחה מנצחת שמתאימה לכולם.
אבל בתור מי שחי ועובד (מתוך בחירה) בקצב גבוה מאד,
מנהל את זמנו בקפדנות, עושה הרבה דברים במקביל ופוגש ה-מ-ו-ן אנשים בשבוע,
הנה מה שאני עושה כשיש לי "יום רע", או סתם כמה שעות שלא בא לי בהם לעשות כלום.
קודם כל, "זורם" עם זה.
מכיוון שזה לא קורה הרבה, אלא רק לעתים רחוקות,
למדתי עם השנים "להקשיב" יותר לגוף שלי, ובעיקר לנפש שלי.
וכשאני מזהה שאני כרגע לא מרוכז / לא בא לי לדבר עם לקוחות,
אני פשוט – "משחרר" ולא עושה את זה בשעות הקרובות!
כי כשאני מרוכז, ההספק שלי אדיר –
אני יכול לכתוב דיוור כזה למשל בחצי שעה,
לכתוב תסריט מכירה לחברה או הרצאה ללקוח ביומיים עבודה,
ולכתוב ספר שלם בכמה שבועות.
וכשאני לא מרוכז ולא בא לי, אני יכול לשבת כל היום ליד המחשב או ליד דף ועט,
להסתכל עליהם והם יסתכלו עליי בחזרה,
וכך נעביר ביחד את כל היום בלי שאכתוב כלום
(ועוד אהיה מתוסכל שלא כתבתי כלום ואכעס על עצמי!).
וכשאני במיטבי (ולשמחתי זה קורה כל הזמן)
אני יכול לדבר עם כמה אנשים במקביל ולתת לכולם הרגשה טובה,
אני יכול לדבר בטלפון או בהרצאה במשך שעות רצוף,
ואני יכול לקיים 12 שעות יעוץ רצופות (כמה מהקוראים יכולים להעיד על כך…).
וכשפעם ב… אני לא במיטבי, עדיף שלא אדבר עם לקוחות אם אני לא חייב.
כי כמו שאנרגיה חיובית מדבקת, גם אנרגיה שלילית מדבקת,
ושיחת מכירה למשל, לא תצלח והלקוח לא יסגור
(למרות שאמרתי את כל המשפטים הנכונים ואת כל מה שאני אומר בדרך כלל),
רק כי "שידרתי משהו עייף" לצד השני.
אז מה זה אומר "לזרום עם זה"?
זה אומר שאני אעשה משהו אחר במקום.
אלך לרוץ או להליכה "לנקות את הראש",
אלך לנוח שעה – שעתיים (כן, כן, גם באמצע היום),
אקרא משהו, אעשה איזו מטלה שלא דורשת מחשבה
(כמו לשטוף כלים בבית, או לתייק חומרים במשרד ולסדר את השולחן), ועוד.
בדרך כלל, דווקא כשאני "משחרר" ו"זורם" עם ההרגשה הרעה –
ועושה משהו שאני אוהב, במקום להכריח את עצמי לעשות משהו שלא בא לי –
ההרגשה הרעה עוברת מהר, ומתחלפת בהרגשה טובה.
אבל מה קורה, תשאלו, אם אין ברירה?
אם נקבע לכם משהו בלו"ז, ואי אפשר לשנות אותו?
אם יש דברים שממש חייבים לעשות, ואי אפשר לדחות אותם?
ובכן, במקרה כזה, הדרך שלי לעשות את המטלות בכיף למרות שלא בא לי,
היא לשנות את "הסיפור הפנימי" שרץ אצלי בראש.
אתן לכם דוגמה –
יש לי הרבה ימים שאני מרצה פעמיים – שלוש באותו היום,
לקהלים שונים ובמקומות שונים בארץ,
או מקיים 10 – 12 שעות יעוץ רצופות (או סדרת פגישות רצופות באותו היום)
ולעתים אני מוצא את עצמי לקראת סוף היום קצת מותש,
אבל עדיין לוח הזמנים לאותו היום לא הסתיים.
זו נקודה בה אתם נמצאים ב"צומת דרכים" מנטאלי,
והדרך להתגבר עליה, היא לשנות את "הסיפור הפנימי" השלילי
שמתחיל לרוץ לכם בראש, ל"סיפור פנימי" חיובי.
מה הכוונה?
נניח שאני בדרך להרצאה השלישית באותו היום,
נוהג בדרך לשם ומרגיש קצת עייפות ותשישות.
"סיפורים פנימיים" שליליים שמשתלטים עליי כרגע יכולים להישמע כמו:
"איזה באסה, אין לי כוח להרצאה הזו!"
"מה חשבתי לעצמי כשקבעתי את ההרצאה הזו? / כשאישרתי שיקבעו לי את ההרצאה הזו?"
"הלוואי שאף אחד לא יגיע" / "הלוואי שיתקשרו לבטל", וכו'.
רק שאז מה שקורה זה, שאני "מבאס" את עצמי,
והתוצאה עלולה להיות, שאהיה פחות טוב כמרצה באותו ערב,
הקהל ירגיש שאני לא במצב רוח ולא נהנה – ואז גם הוא לא ייהנה,
אנשים יתחילו להפריע יותר בזמן ההרצאה ולצאת פחות מרוצים בסופה, וכו'.
עכשיו, במקום התסריט הפסימי הזה, הנה "בריאת מציאות" אחרת.
אני עדיין עייף. ועדיין מת לנסוע הביתה במקום להרצאה. ועדיין אין לי כוח.
אבל עכשיו, אני מכריח את עצמי לחשוב על "סיפורים פנימיים" חיוביים, כמו:
"תגיד תודה שיש לך 3 הרצאות ביום! הרבה אנשים היו מתחלפים איתך!"
"עבדת שנים בשביל להגיע למצב שהיומן שלך יהיה מלא. זה מה שתמיד רצית!"
"הרבה מאד אנשים לקחו בייביסיטר, קנו כרטיסים ומשלמים עכשיו על דלק וחניה,
רק כדי לבוא לשמוע אותך מרצה.
זה לא מובן מאליו. אתה חייב לתת להם את הטוב ביותר".
אם זה נשמע לכם קלישאתי ו"רוחני" מדי, הנה "סיפור פנימי" חיובי "ארצי" יותר –
"יאללה, עוד הרצאה אחת והיום הארוך הזה נגמר.
עוד שעתיים אתה כבר חוזר הביתה לראות את המשחק /
את הילדים / את האישה / לאכול משהו טוב".
ואז, המחשבות החיוביות מייצרות מציאות אחרת, טובה יותר,
לאותה מטלה שממילא אני חייב לעשות ואעשה.
אשמח שתכתבו לי (אפשר במייל חוזר ואפשר למייל האישי שלי, yaniv@yanivzaid.com) –
כל כמה זמן אתם מרגישים "יום רע" בו אתם פחות יעילים,
ומה אתם עושים באותו הרגע.
אני מבטיח לענות לכולכם
(אלא אם יהיה לי "יום רע", ואז זה ייקח יותר זמן עד שאחזור אליכם…)
שלכם,
ד"ר יניב זייד
נ.ב. הנה אירוע שממש בא לי לעשות, ואף פעם לא יהיה לי "סיפור פנימי" שלילי לגביו.
למעשה, אני כל כך אוהב לעשות את האירוע הזה, שמבחינתי הוא יכול גם לקרות מחר.
אבל הוא לא קורה מחר, אלא רק ביום חמישי ה- 6/9.
ואני מתכוון כמובן ל"מופע המסרים של דוקטור שכנוע",
שמתקיים בפעם ה- 38 ברציפות (!) בבית ציוני אמריקה בתל אביב.
עשרות אלפי אנשים (!) כבר שמעו את המופע, נהנו וצחקו, וגם למדו והחכימו.
אם ממש במקרה עוד לא ראיתם את המופע שלי,
וגם אם כבר הייתם, אבל לא בשנה האחרונה – אני מחדש מדי פעם את התכנים,
אז בוודאות אתם חייבים להגיע שוב – זו תהיה עבורכם חוויה שונה לגמרי.
כתיבת תגובה