מחקר אחד שקראתי לפני שנים זעזע אותי.
אני מדבר עליו כבר שנים בהרצאות ובפעילויות שלי,
וגם משוחח עליו עם קולגות שמקיימים גם הם סדנאות והרצאות.
הנתון המשמעותי מהמחקר, הוא כזה –
90% (!) מהאנשים שמשתתפים בסדנה או בהרצאה,
שוכחים 90% (!) מהתכנים שהם שמעו / למדו באותה סדנה / הרצאה,
עד מקסימום שבוע (!) לאחר סיום הפעילות.
למה זה נתון חמור, שאמור להטריד מאד כל מרצה ויועץ?
כי בסופו של דבר, כשאנשים מקיימים הרצאות וסדנאות ומעבירים תכנים לאחרים,
יש להם אג'נדה – גם שיווקית וגם רעיונית.
האג'נדה הרעיונית היא – ההשפעה על הקהל ולימוד תכנים חדשים.
מי שמעביר תוכן לקהל מעוניין שהקהל יבין את החומר ויפנים את החומר.
אם מדובר בדעה או ברעיון (נניח פאנל פוליטי) –
רוצים שהקהל יאמץ את הדעה והרעיון.
אם מדובר בשינוי הרגלים (נניח לאמץ אורח חיים בריא) –
רוצים שהקהל יאמץ הרגלים חדשים.
אם מדובר בהסברים חדשים ובהסתכלות שונה על המציאות
(נניח הרצאה חדשנית על כלכלה או היסטוריה) –
רוצים שהקהל יזכור את הנתונים החדשים ששמע ולמד.
אז אם אנשים שוכחים כמעט הכול תוך זמן קצר – זה קצת מפספס את המטרה…
אבל יש גם אג'נדה שיווקית.
כי כל מרצה או יועץ, בסופו של דבר, רוצה שהמשתתפים בפעילות שלו,
יקנו ממנו מוצרים ושירותים, יזמינו אותו לפעילויות נוספות
וידברו עליו אחרי (אחרי הרצאה או סדנה טובה,
המשתתפים הופכים למעשה ל"שגרירים" של המרצה ועושים לו / לה "שיווק ויראלי",
בלי שהתבקשו לעשות כך ובלי שהם מקבלים עמלת הפניה…).
ואם אנשים שוכחים מהר מאד מה לימדתם אותם,
זה גם פוגע ביכולתם לדבר עליכם שוב ושוב, ולהזמין אתכם לפעילויות נוספות…
אז גם בגלל האג'נדה הרעיונית וגם בגלל האג'נדה השיווקית –
צריך לגרום למשתתפים בסדנאות ליישם!
ועכשיו השאלה החשובה – איך הכי נכון לעשות זאת?
יש שתי סוגי סדנאות עיקריות –
הראשונה, סדנה "מרוכזת" –
סדנה רצופה של כמה ימים, ברצף, מבוקר ועד אחרי הצהרים / ערב / לילה.
המשתתפים מפנים את לוח הזמנים שלהם ומגיעים (חלקם מרחוק)
לכמה ימים מרוכזים של תכנים, סימולציות ותובנות.
השנייה, סדנה "תהליכית" –
סדנה שמתפרשת על פני כמה שבועות / חודשים,
ומקיימים בה מפגשים אחת לכמה זמן – פעם בשבוע, פעם בשבועיים, וכו'.
אם שואלים אותי, כמרצה ותיק ומיומן, באילו מסוגי הסדנאות אנשים יישמו יותר,
התשובה שלי היא – בסדנה ה"תהליכית".
למה? כי בסדנה "מרוכזת" אנשים מקבלים כמות גדולה מאד של תכנים בבת אחת.
סדנאות כאלו בדרך כלל מלוות גם בגימיקים שונים – כמו ריקודים, מוסיקה חזקה,
ממתקים ושתיה מוגזת – כדי להשאיר את האנשים ערניים ואנרגטיים לאורך כל היום.
אז המשתתפים בתחושת "היי", לומדים, מתרגלים, רוקדים,
רושמים הרבה, מקבלים "הזרקת סוכר" וכו', ולכאורה הכול בסדר.
אבל – אז, אחרי כמה ימים של "יציאה השגרה", הם חוזרים הביתה / למשרד,
ואז "השוטף שוטף אותם".
יש להם המון מטלות למלא (מהתקופה שהחסירו) וחזרה מאד מהירה לשגרה,
ואחרי כמה ימים ב"שוטף" שלהם, הם כבר לא זוכרים
(ובוודאי שלא מיישמים) כמעט כלום ממה שלמדו.
זה בדיוק הנתון שכתבתי עליו, וזה דומה לחופש מפנק שאנחנו חוזרים ממנו,
ובערך בסוף היום הראשון בעבודה אחרי החופש, כבר שכחנו שהיינו בחופש…
סדנה "תהליכית", לעומת זאת, מאפשרת מינון נכון של קליטת והטמעת תכנים.
נפגשים אחת לשבוע, נניח, לומדים תכנים חדשים,
ואז יש שבוע שלם ליישם ולתרגל אותם עד המפגש הבא.
אם יש שאלות, בעיות או התלבטויות – מעלים אותן בקבוצה / עם המרצה במפגש הבא.
אם שוכחים חלק מהחומר – המפגש הבא ירענן לכם את הזיכרון.
הסיכוי שתזכרו את החומר,
תראו שהדברים באמת עובדים בחיי היום יום שלכם ומתאימים לכם,
ותהיו "שגרירים" של התכנים והמרצים, גבוה הרבה יותר.
בקיצור, הבנתם שאני חסיד גדול של "סדנה תהליכית".
וכך גם בניתי, לפני כמעט 15 שנים, את סדנת הדגל שלי, "אמנות השכנוע",
שמחזור מס' 69 (!) ברציפות שלה יתקיים בחודש דצמבר 2018.
מדובר בסדנה האחרונה שלי השנה לקהל הרחב,
ונכון לעכשיו – גם לא מתוכננות סדנאות נוספות בשנת 2019.
אז אם טרם הייתם בסדנה הטובה ביותר שלי,
זו ההזדמנות האחרונה שלכם לשמוע אותה
שלכם,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה