אז למה באמת לא פרצה בסוף מלחמה בחודש מאי?

אז אוטוטו חודש מאי 2018 מסתיים.
 
אותו חודש שהתקשורת הגדירה (במשך כל חודש אפריל) כ"מאי האיום".
 
מה לא "הבטיחו" לנו?
 
עימות עם איראן, הסורים על הגדרות, 
 
עימות צבאי עם החמאס שיכלול ירי רקטות, חדירה לישובים בעוטף עזה, וכו'.
 
ומה קרה בסוף?
 
החודש הטוב ביותר של מדינת ישראל כבר הרבה מאד זמן – 
 
הישגים מודיעינים חסרי תקדים, 
 
הצלחות צבאיות מרשימות, 
 
אירוח טורניר ה"ג'ירו" בארץ לעיני רבע מיליארד (!) צופים,
 
הכלה של (מעט יחסית) האירועים הביטחוניים שכן קרו, 
 
עם מינימום פגיעה בכוחותינו,
 
גאווה לאומית ומדינית עם פתיחת שגרירות ארה"ב ושגרירויות נוספות בירושלים,
 
ו"על הדרך" (ובלי קשר לכלום…ממש בונוס) – גם זכייה באירוויזיון.
 
כתבתי עוד בסוף אפריל מה דעתי על ההגדרות של מאי כ"מאי האיום"
 
כאן תוכלו לקרוא את התחזית שפרסמתי באפריל 
לגבי מה שבאמת יקרה בחודש מאי 2018 
 
אז נכון. הכי קל לדבר בדיעבד.
 
ונכון – היה לנו גם הרבה מזל בחודש הזה.
 
ונכון – יש לנו מערכת ביטחון מדהימה ואת הצבא החזק במזרח התיכון 
 
(שיכל להכיל את האירועים ולאפשר שגרה לאזרחי המדינה)
 
ונכון – אין שום ערובה לכך שבחודש יוני (שמתחיל אוטוטו)
 
לא תתחיל המלחמה עם איראן (או העימות הצבאי עם החמאס).
 
אבל – זו לא הנקודה.
 
הנקודה היא (והתייחסתי אליה גם בפוסט הקודם שלי בעניין) היא – 
 
שהתקשורת מקדמת את האג'נדה שלה, 
 
ואסור לנו להיגרר ולפעול לפי האג'נדה שלה (או של גורמים אחרים).
 
האג'נדה של התקשורת היא להפחיד את הציבור 
 
ולהעצים אירועים מינוריים בחיינו (טובים, ובעיקר רעים) לכדי "אירועים לאומיים".
 
למה? כי זה מוכר עיתונים ומביא רייטינג.
 
כי אם תיקחו לידיכם שני עיתונים, באחד הכותרת הראשית 
 
תהיה "מחר יהיה יום שטוף שמש ונאה" ובשני הכותרת תהיה "סערה מתקרבת" – 
 
איזה עיתון תקנו יותר? תקראו יותר? על איזו כותרת תדברו יותר?
 
כמובן שעל הסערה… זה האופי והטבע האנושי.
 
אז זה דבר אחד להתעדכן ולדבר על זה, 
 
ודבר אחר להיות מושפע מזה ולתת לידיעות האלו לנהל אותך.
 
אני מכיר אנשים ועסקים שבמהלך חודש אפריל ומאי 
 
התנהלו לפי הכותרות בעיתונים – 
 
ביטלו כנסים ואירועים מתוכננים שלהם (כי אנשים "לא יבואו" בחודש מאי),
 
ביטלו או דחו טיולים או אירועים אישיים שלהם (כי "יהיה שם בלאגן")
 
ולא הפסיקו לפחד כל החודש (כי "בטוח תהיה אוטוטו מלחמה").
 
כתבתי על כך בעבר (כולל בפוסט הקודם) ואדגיש כאן שוב – 
 
ישנם 3 מעגלי השפעה בחיינו – 
 
הראשון, זה שיש לנו שליטה מלאה עליו – 
 
מדובר רק עלינו עצמנו.
 
השני, זה שיש לנו שליטה חלקית בלבד עליו 
 
(למרות שלפעמים אנו נוטים לחשוב שיש לנו שליטה מלאה בו…) – 
 
מדובר בסביבה הקרובה שלנו – 
 
הילדים שלנו, בני הזוג, החברים, ההורים, הלקוחות וכו'.
 
אנחנו יכולים לכוון, לומר את דעתנו, לייעץ וכו' – 
 
אבל בסוף אין לנו שליטה מלאה על מה שהאחר בסביבתנו יעשה. 
 
המעגל השלישי הוא זה שאין לנו שום שליטה עליו – 
 
מזג האוויר, עימותים צבאיים, הרכב הממשלה, אירועים בינלאומיים וכו'.
 
מחקרים מראים, שרוב האנשים עוסקים רוב הזמן ב… 
 
מעגל ההשפעה השלישי!
 
זה שאין להם שום שליטה עליו, ובדרך כלל גם מעט מאד הבנה לגביו.
 
כלומר, אנחנו עוסקים רוב הזמן בשיחות ובדאגות סביב נושאים 
 
שלא נוכל להשפיע עליהם בשום צורה 
 
(ורובם לא ישפיעו באופן ישיר על חיינו, גם אם יקרו), וזה פשוט אבסורד!
 
המעגל שבו עליכם לעסוק בו רוב הזמן, 
 
הוא דווקא הראשון – אתם עצמכם.
 
ככל שלכם יהיה טוב יותר – 
 
לסביבה שלכם יהיה טוב יותר.
 
ככל שאתם תהיו הגונים, מוסריים ומנומסים יותר, 
 
החברה הישראלית תהיה כזו יותר.
 
ככל שאתם תהיה עשירים יותר (כן, כן, אני מדבר על כסף…) – 
 
הכלכלה הישראלית תהיה חזקה יותר. 
 
אם אתם הבמאים של הסרט שלכם, וכל השאר ניצבים – 
 
תביימו סרט איכותי, סרט מהנה, סרט קומדיה / סרט קליל.
 
כי לתקשורת יש אינטרס לביים לכם סרט אימה…
 
במה אתם בוחרים?
 
אם אתם בוחרים לביים את הסרט על חייכם ולא לתת לאחרים לעשות זאת,
 
אם אתם באמת רוצים לקחת שליטה מלאה על החיים שלכם,
 
אם אתם רוצים להתקדם יותר – כשכירים או כעצמאים,
 
ואם אתם רוצים להגדיל את ההכנסות שלכם – 
 
הנה המקום בו אתם חייבים להיות, ממש בקרוב
 
שלכם,
 
ד"ר יניב זייד