אנחנו חיים בתקופה מטורפת ומטלטלת כבר כשנה וחצי.
באופן כללי החיים בישראל הם ב"הילוך גבוה מאוד" גם בימי שגרה,
על אחת כמה וכמה בתקופות מלחמה,
ועל אחת כמה וכמה בחודש וחצי הקרובים, של עסקת חטופים.
לא משנה באיזה צד אתם במפה הפוליטית
והאם אתם בעד או נגד העסקה במתכונתה הנוכחית,
צפויים לנו – כחברה וכמדינה – שבועות ארוכים ומייסרים,
של שמחה, התרגשות וגאווה מצד אחד,
ושל כעס גדול, פחד עוד יותר גדול, חשש ואכזבה.
עדיין – אנחנו ביום ביום אנשי משפחה, הורים, בני ובנות זוג, בעלי עסקים,
מנהלות, יזמים, עצמאיות, אנשי קריירה, מפקדות, מנהיגים –
ומצפים מאיתנו להמשיך לתפקד, להתנהל בשגרה,
לעמוד ביעדים, להשלים את המטלות המקצועיות והאישיות, ועוד ועוד.
איך אפשר "לנרמל את הלא נורמלי"?
איך אפשר להמשיך לפעול ולהנהיג –
את העובדים, הספקים, הקולגות, הילדים –
כשהמציאות מטלטלת כל כך?
ובעיקר – איך אפשר להיות ב"תדר" של אופטימיות
ובתדר של שפע ולהאמין בטוב ובעתיד ורוד יותר,
גם כשנשמע בשורות איוב ונכאב את כאבן של המשפחות שתהפוכנה רשמית לשכולות,
ואת המשפחות השכולות הזועמות על שחרור רוצחי יקיריהן?
בתור מי שמטיף בכל דרך ובכל פלטפורמה מתחילת המלחמה
לחשיבה חיובית, לאופטימיות ולתדר של שפע – למרות הכול ודווקא בגלל המצב –
הנה 5 דברים שחשוב לי אישית שתזכרו בחודשים הטרופים הבאים –
1. תזכרו שהתקשורת – תפקידה לבאס ולהפחיד אתכם.
לא בהכרח משום שהשדרנים והמגישים הם אנשים רעים ופסימיים,
ולא בהכרח משום שכל עורכי החדשות התכנסו ביחד והחליטו על קו תקשורתי קודר אחיד,
אלא כי גם התקשורת רוצה למכור לכם.
כל ערוץ תקשורת רוצה שתצפו בו כל היום ולא תלכו לשום מקום.
לכן הם מקיימים "אולפן שידורים מיוחד" כבר חודשים ולעוד חודשים
(כשמשהו קורה 24/7 במשך חודשים רבים,
הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו הוא "מיוחד"…),
לכן הכותרות תמיד תהיינה דרמטיות, לכן הויכוחים יהיו תמיד סוערים,
לכן תמיד ישליכו לאולפנים את האנשים עם הדעות הכי קיצוניות וישסו אותם אחד בשני.
אפשר לראות חדשות ולהתעדכן מדי פעם (בערוץ החביב עליכם), אבל במידה ובאיזון.
יותר מדי תקשורת בתקופה הזו לא משרתת אתכם בשום צורה –
רק את בעלי המניות של הערוצים השונים.
2. תזכרו ש"חמאס" עושה עלינו לוחמה פסיכולוגית מטורפת, שתגיע לשיאה ב- 42 ימי העסקה.
אין לכם מה לחכות בכל יום בשעה 16:00 ליד הטלוויזיה לראות אילו שמות יפורסמו או מי משתחרר.
ספוילר – הם לא ישוחררו בשעה 16:00.
חמאס ינסה להתעלל בנו עד הרגע האחרון, ולמתוח למקסימום את החבל בלי לקרוע אותו – ואולי גם לקרוע אותו.
אל תתנו להם. אל תתמכרו לחדשות,
אל תקשיבו לדוברים שלהם (שמהודהדים לצערי לעתים על ידי התקשורת הישראלית),
אל תחיו לפי לוחות הזמנים הצפויים של העסקה
(אני מכיר אנשים שכבר מתכננים לחזור הביתה עד 16:00 מהעבודה כדי לראות את השחרור.
אפשר לראות את זה גם יותר מאוחר,
כשזה באמת יקרה, ולא לשחק לידיים של הטרוריסטים צמאי הדם).
3. תזכרו שמומלץ לכבות את ההתראות של התקשורת.
ברור שחשוב להיות מעודכנים, בעיקר אם יש לכם קרובי משפחה בעזה / בסדיר / במילואים וכו',
אבל לקפוץ מכל כטב"ם בקרית שמונה, טיל חותי שיורט מחוץ לישראל, הודעה של דובר החמאס וכו' –
רק פוגעת בכם, בריאותית ונפשית.
נכון שרבים מכם כבר התרגלו (או יותר נכון – "התמכרו") להתראות
(חלקכם אפילו מקבלים עדכונים שוטפים מכמה כלי תקשורת בו זמנית!
זו אותה הודעה לתקשורת ש"מופצצת" לכם למוח באותו הזמן שוב ושוב),
אבל תזכרו שזה ממש "ג'אנק פוד" למוח –
כל ידיעה והודעה בטלפון מייצרת לכם לחץ, גורמת לכם לאבד ריכוז
והופכת אתכם לאנשים יותר חרדתיים ופאסיביים, ופחות יצרניים, חרוצים וחיוביים.
אז תכבו את ההתראות. תראו חדשות בבוקר ובערב. מספיק.
את יום העבודה תבלו בלי חדשות. אם יקרה משהו מספיק דרמטי, לטובה או לרעה, תשמעו עליו בכל מקרה.
4. תזכרו שאתם בוראים לעצמכם את המציאות.
אתם קובעים איזה כלי תקשורת לצרוך וכמה,
אתם קובעים את מצב הרוח שלכם,
אתם קובעים אם תהיו יצרניים וחיוניים בחודש וחצי הקרובים,
תקדמו עניינים חשובים לכם ותיצרו הכנסות,
או תשבו על הספה ותזריקו עוד דני קושמרו / יונית לוי / איילה חסון / ינון מגל / בן כספית ואחרים.
5. תזכרו שכולם מסתכלים עליכם עכשיו (כן, כן, עליכם!) –
הילדים שלכם מסתכלים עליכם.
הלקוחות שלכם מסתכלים עליכם.
העובדים שלכם מסתכלים עליכם.
החברים ובני המשפחה שלכם מסתכלים עליכם.
הם רוצים לראות איך תגיבו, מה תגידו ואיך תתנהלו בתקופה הקרובה.
זה הזמן שלכם להנהיג ולשמור על תדר של שפע ושל אופטימיות.
דווקא עכשיו.
זה חלק מהחוסן הפנימי שלכם, וזה חלק מהחוסן הלאומי שלנו כאומה.
אני מאמין שבהתנהלות נכונה, אנחנו יותר קרובים לסוף המלחמה מאשר לתחילתה,
ואם נפעל נכון – נזכה לעשרות שנים של שקט יחסי ולתיקון אמיתי למדינה.
שנעבור בשלום את התקופה הזו,
במינימום כאב לב ובמקסימום הצלחות ביטחוניות וכלכליות.
שלכם, באהבה,
ד"ר יניב זייד
נ.ב.
אשמח לשמוע מה דעתכם על מה שכתבתי.
מוזמנים לכתוב לי כאן במייל חוזר,
למייל yaniv@yanivzaid.com
או לוואטסאפ 054-8001200 (אפשר גם להתקשר).
אני מבטיח לענות ולחזור לכולם.
כתיבת תגובה