ידעתי שהכותרת "תתפוס" אתכם.
ידעתי שלא תוכלו להתאפק ותקראו כדי לגלות את התשובות.
נושא החיסונים נגד "קורונה" בחודשים האחרונים
הוא אחד הנושאים החמים ביותר, המדוברים ביותר, המעניינים ביותר
וגם האמוציונליים ביותר – הוא קורע משפחות, מפסיק חברויות,
גורם לחרמות, מתסיס עובדים במקומות העבודה
וגם נהיה חלק ממערכת הבחירות,
בשימוש על ידי כל הצדדים במגרש הפוליטי.
אז נשמתי עמוק, שמתי קסדה על הראש, לבשתי אפוד מגן,
והחלטתי לכתוב דווקא על הנושא הנפיץ הזה.
אני יודע שתהיינה המון תגובות לפוסט הזה,
הרבה מעל הממוצע (הגבוה) שלי,
ואני מבטיח לענות אישית לכל תגובה – עניינית! –
ולדבר עם כל פונה שיהיה מעוניין.
הפוסט הזה הוא לא בעד או נגד חיסונים נגד "קורונה" (או חיסונים בכלל),
ולא מביע דעה רפואית – ובוודאי לא פוליטית.
אני אנתח מבחינה מקצועית ושיווקית
איך מנהלים קמפיין שמעודד אנשים לעשות פעולה מסויימת
(במקרה הזה לקבל חיסון נגד "קורונה")
ואיך עושים "חינוך שוק" מהיר לציבור.
הויכוחים האלו בעד או נגד חיסונים – אולי תתפלאו לשמוע –
לא התחילו היום, ומתנהלים בכל מחלה ובכל וירוס.
איך אני יודע? כי הייתי שם.
כיועץ וכמרצה במשרד הבריאות לאורך השנים,
וכחוקר שכנוע והנעה לפעולה ב- 20 השנים האחרונות,
יצא לי ליטול חלק בקמפיינים שעודדו אנשים להתחסן כנגד שפעת
(כמעט בכל שנה מדינת ישראל זורקת לפח חיסונים כנגד שפעת
בשווי של מאות מיליוני שקלים, כי הציבור לא מגיע מספיק להתחסן.
היוצא מהכלל הוא רק שנים גשומות במיוחד
בהן אנשים מרגישים יותר את "גנרל חורף"),
בסדנאות לרופאים במגזר הערבי בהן הסברתי
איך לשכנע את האוכלוסייה הערבית
להילחם בסוכרת בחודש ה"רמדאן"
(בו צמים במהלך היום במשך חודש שלם, אוכלים רק בלילה
ויש נטייה לצרוך הרבה סוכר ולאכול מאכלים משמינים במיוחד),
איך לחסן את הילדים בחיסוני הילדים ב"טיפת חלב", ועוד
(וגם כתבתי על כך פרק בספרי רב המכר "שכנעת אותי!" שיצא לאור ב- 2013).
אז הדיון שאנו חווים היום – כחברה וכבודדים –
בנושא חיסונים נגד "קורונה", אינו חריג במהותו.
הוא חריג בעוצמתו, מאחר ול"קורונה" אין תרופה נכון להיום,
ובגלל ההיסטריה הכלל עולמית בשנה האחרונה
וההגבלות שכולנו חווינו וחווים בחיי היום יום שלנו.
אגב, הדיון הזה הוא ממש "צרות של עשירים".
בכל העולם אנשים מחכים לחיסונים בכיליון עיניים.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם – נכון להיום –
בה חיסונים מחכים לאנשים
(מה שכבר מתחיל לעורר תרעומת ותסיסה עולמית נגדנו).
בסדר. חפרתי מספיק… בואו נגיע לנושא –
אז איך משכנעים אנשים להתחסן נגד "קורונה"?
ראשית, מחלקים את המילה "אנשים"
ל- 4 קבוצות שונות באוכלוסיה,
שכל אחת צריכה לקבל קמפיין שונה והסבר שונה.
הקבוצות האלו לא מתפלגות לפי גיל, "מחלות רקע", השכלה, פריפריה,
עדה, מוצא, לאום ודת – תתפלאו שוב לשמוע – אלא לפי… אופי!
הקבוצה הראשונה היא "המאמצים הראשונים" (באנגלית – "early adopters").
הם אלו שרוצים לאמץ ראשונים כל הרגל, שירות או מוצר חדש,
ולהיות הראשונים בסביבה שלהם שעושים או קונים משהו.
הם אלו שיעמדו בתור בשלג 48 שעות בכניסה לחנויות "אפל" בארה"ב
לפני תחילת ההשקה של "אייפון 12"
(למרות שאפשר לקנות בנחת את המכשיר בלי תור כמה שבועות אחר כך…)
הם הראשונים שיהיו להם חשבונות "פייסבוק", "יוטיוב", "אינסטגרם" או "טיקטוק"
והם גם אלו שירוצו ראשונים להתחסן, ברגע שיוכלו – ועוד לפני.
כאמור, זה עניין של אופי.
לא קשור להיותם בגיל הנכון או בקבוצת סיכון
(נכון לכתיבת שורות אלו, ישנם עדיין בישראל
מאות אלפי אנשים מעל גיל 50
שטרם התחסנו, למרות שקיבלו עדיפות בתור
והם מוגדרים ב"קבוצת סיכון" באופן יחסי,
ויש גם עשרות אחוזים מצוותי ההוראה שטרם התחסנו
למרות שקיבלו קדימות בתור
והם חשופים יותר לאנשים ביום יום).
ה"מאמצים הראשונים" עושים זאת כי הם לחוצים יותר,
מפחדים יותר, תחרותיים יותר
או סתם אוהבים להיות ולהרגיש חדשניים, יצירתיים ומהירים יותר מאחרים.
אני בן 43. רבים מחבריי, משכניי ומהקולגות שלי שבערך בגילי,
התחסנו לפני ש"רשמית" היה אפשר להתחסן בגיל הזה.
חלקם כי קיבלו קדימות כלשהי (צוותים רפואיים, צוותי חינוך וכו'),
חלקם כי היו חלק מ"קומבינה" כלשהי
(קרוב משפחה בצוות רפואי שחיסן את כל המשפחה,
סיפור על בן זוג עם מחלות רקע קשות שאפשר להם להתחסן,
משרד עורכי דין שחיסן את כל עובדיו – הכול סיפורים אמיתיים – ועוד)
וחלקם כי היו מוכנים לשלם מחיר כדי להתחסן –
לנסוע ליישובים מרוחקים, שם היה פחות תור, כדי להתחסן,
לעמוד שעות בתור כדי לחכות ל"עודפים",
להגיע כמה פעמים למרכזי החיסונים בסוף היום
בתקווה שיקבלו חיסון הפעם, וכו'.
את "המאמצים הראשונים" לא צריך לשכנע להתחסן.
הם מסתערים ראשונים,
ואפילו יוצרים לחץ ותורים שעוזרים לקמפיין החיסונים בשאר הקבוצות.
הקבוצה השנייה היא "המחכים לתורם".
אלו שמעוניינים לעשות את הפעולה (במקרה הזה להתחסן)
אבל "לא בוער להם".
הם מחכים לתורם בסבלנות, לא מעוניינים "לעבוד בזה"
או לשנות את שגרת חייהם לצורך העניין.
הם אלו (כמוני במקרה הזה) שחיכו שיפתחו אפשרות לחיסונים לקבוצת הגיל שלהם,
ואז נרשמו שבוע – שבועיים קדימה למקום החיסון הקרוב למקום מגוריהם,
והלכו להתחסן.
איך משכנעים את "המחכים לתורם" להתחסן –
או להקדים את תורם אם זה פרוייקט דחוף?
ראשית, "אפקט המחסור".
אם יש מספיק חיסונים לכולם, לא בוער להם כלום.
אבל אם יש מחסור, והם גם שומעים מסביב שכל חבריהם כבר התחסנו,
פתאום זה מפריע להם והם בלחץ, והם "מזיזים את עצמם".
זה אגב, כלל ידוע בכלכלה או בחברה, שכלל לא קשור לחיסונים.
כתבתי על כך רבות בעבר –
על ה"מחסור" במוצרי חלב רגע לפני חג השבועות
(כי בדיוק השנה – כמו בכל שנה… – הפרות נתנו פחות תפוקה
בגלל הקיץ החם / החורף הקר / מבצע "צוק איתן" ועוד),
על ה"מחסור" בדגים בכל שנה לפני ראש השנה,
על איומי השביתה של המורים יומיים לפני תחילת הלימודים
ולא חלילה בתחילת הקיץ, ועוד.
הסיבה השנייה ש"המחכים לתורם" ילכו להתחסן מהר,
היא אם יהיה להם קל ויעיל!
בשנות ה- 60 של המאה ה- 20 בדק החוקר הרווארד לוונטל
(מחקר עליו כתבתי בספר רב המכר שלי "שכנעת אותי שוב!")
עד כמה פחד מהווה גורם שמניע אנשים לפעולה.
הוא כינס קבוצת סטודנטים וחילק להם דפי הסבר
על חשיבותם של חיסונים ועל הסכנות של אי התחסנות.
כאשר בדק כעבור חודש,
גילה להפתעתו שרק 3% מהסטודנטים ניגשו להתחסן,
למרות שהבינו את המסר והיו מעוניינים להתחסן.
מה קרה? החיים קרו…
"השוטף שטף" אותם, והם נשאבו לענייניהם ולחייהם
והמשיכו "לשבת על הגדר" ולא להתחסן.
פריצת הדרך של המחקר נעשתה כאשר לוונטל חילק לסטודנטים
מפת הגעה למרפאה ופירוט של שעות הפעילות בה.
מספר המתחסנים עלה מ- 3% ל- 33%. פי 11!
זה אומר שעל אף שגורמים כמו פחד, ידע ורצון מקבלים משקל,
בסופו של דבר הפעולה של אנשים מושפעת רבות מה"דברים הקטנים",
כמו עד כמה "מאכילים אותם בכפית".
במקרה של החיסון בישראל, קופות החולים הוכיחו יכולת ארגון,
יכולת תקשורת דיגיטלית ויכולת ניהול מרשימות מאד
(בסיוען של חברות הפקה גדולות, שאין להן כרגע כנסים והופעות לארגן,
אז סייעו בארגון חלק ממבצע החיסונים הארצי).
נעבור לקבוצה הרביעית – "הסרבנים האידיאולוגים".
רגע, רגע – אתם מזדעקים – מה עם הקבוצה השלישית?!?
אז יפה שאתם שמים לב, וכל הכבוד שקראתם עד כאן.
מיד אגיע לקבוצה השלישית, שהיא החשובה ביותר בקמפיין,
אבל לפני כן – בואו נדבר על האגוז הקשה לפיצוח –
סרבני החיסונים ה"אידיאולוגים".
אלו שלא מתחסנים אף פעם בשום חיסון,
אלו שמאמינים ב"בריאות טבעית" ולא מוכנים להכניס לגוף אף כדור או תרופה,
אלו שלא מאמינים לשום מילה שיוצאת מהשלטונות (בלי קשר למי בשלטון),
אלו שמאמינים בתיאוריות קונספירציה
ואלו שחושבים שהחיסונים הם כולם מזימה אחת גדולה
של בעלי העניין והאינטרסים – חברות התרופות,
הלוביסטים של תחום הבריאות, הפוליטיקאים ועוד.
אני כותב את הדברים בלי ציניות.
כמה מחבריי הטובים הם כאלו, ואני אוהב ומכבד אותם.
בכלל, הדבר האחרון שישכנע את ה"סרבנים האידיאולוגיים" – בכל נושא –
הוא אם תזלזלו בהם, תתנשאו מעליהם
או תצחקו על האידיאולוגיה שלהם.
כל אדם זכאי לדעתו ולכל אחד יש חירות על גופו.
סרבני החיסונים ה"אידיאולוגיים" –
שלדעתי מונים כמה מאות אלפי אנשים בישראל בלבד,
למרות שהם עושים הרבה רעש תקשורתי יחסית לגודלם באוכלוסיה… –
לא יקחו חיסון גם אם תציעו להם פרס כספי,
הקלות באורח החיים, טיול מסביב לעולם ועוד,
וגם לא אם תקראו להם "מפיצי מחלות"
או תפחידו אותם שהם עלולים למות מ"קורונה".
הפתרון הוא לא לשכנע אותם ישירות, אלא לעשות איזונים ובלמים –
כמו בכל חברה ובכל נושא – ולגרום למצב שמשתלם פחות
להיות "סרבן אידיאולוגי" ושמשלמים על כך מחיר.
לפני שאתם "מתנפלים" או מתבאסים עליי –
כך נוהגת כל חברה וכל מדינה,
בכל נושא שמשפיע על הכלל – כמו עישון
(זוכרים שרק לפני 20 – 30 שנים
אנשים יכלו לעשן בתוך חדרים במקומות העבודה?!?
אז היום כל המרחב הפרטי ורוב המרחב הציבורי הופקע מהם בהדרגה,
ונשאר להם בערך לעשן ב"תא הגזים" בשדה התעופה.
לא אוסרים לעשן,
אבל בהחלט הופכים את החיים של המעשנים לפחות נוחים,
כדי שיפגעו כמה שפחות באחרים),
נהיגה במהירות מופרזת,
נישואין לכמה נשים במקביל, ועוד.
אז לאורך זמן, הרוב שומר על זכויות המיעוט –
לא מחייבים אנשים להתחסן,
וגם אי אפשר חוקית לפטר אותם או לפגוע בפרנסתם אם לא יתחסנו –
אבל גם על זכויות הרוב
(בכך שלא מאפשרים למיעוט להכתיב את הטון,
ויוצרים חוקים ותקנות שמגבילים אותם מלפגוע ברוב ה"צייתן").
ועכשיו מגיעים לקבוצה השלישית, החשובה מכולן בקמפיין –
ה"יושבים על הגדר".
אלו שטרם גיבשו דעה.
אלו ששומעים את כל הדעות ולא יודעים מה להחליט.
אילו שרוצים אבל באמת פוחדים מאד (או שהפחידו אותם מאד).
אילו שרוצים "לחכות עד שכולם יחסנו"
או עד ש"יעבור מספיק זמן ונראה את השפעת החיסון",
או אלו שיתחסנו אם החיסון יגיע "עד אליהם".
מה עושים איתם?
כאן טמון רוב הקמפיין, ואכתוב כאן רק בנקודות את השיטות השונות –
"המקל" – האיום בהשפעתה של ה"קורונה" עליהם.
לדוגמה, צעירים לא מתחסנים כי לא חושבים שזה יגיע אליהם?
אז מבליטים בתקשורת וברשתות החברתיות
את הסיפורים – האמיתיים! – על חולי "קורונה" צעירים שהתאשפזו,
נפטרו או סובלים מתופעות לוואי ואיבדו את חוש הריח והטעם.
"הגזר" – ההקלות שיקבלו אם יתחסנו
והחזרה המבורכת מבחינתם לשגרה – כל אחד והשגרה שלו.
רוצים לחזור למשחקי כדורגל? לבתי הקולנוע?
למסעדות? להופעות? אז צריך להתחסן.
כאן נכנס נושא "התו הירוק".
ה"חוויה" – אפשר לזלזל בחלוקת חמין בחינם למתחסנים
בבני ברק בימי חמישי בערב,
או בחלוקת צ'ייסרים ואלכוהול בחינם בחלק ממרכזי החיסונים בתל אביב
(צעירים, חרדים – כל ציבור ומה שעושה לו את זה…),
אבל אי אפשר להתווכח עם היעילות של זה – זה פשוט עובד!
לא רק בגלל האוכל או השתייה בחינם, אלא בזכות העובדה
שמייצרים כאן "חוויה" סביב החיסונים,
אירוע חברתי, מפגש משפחתי וקהילתי
וגם "צ'ופר" מסוים
(למי שממתינים בסבלנות עד שיחלקו בישראל דירות למתחסנים –
גם אני ראיתי את הידיעה. זה "פייק ניוז", אל תבנו על זה…).
שקיפות – חושפים בפניהם מקסימום מידע מהימן.
נותנים לגורמי מקצוע ול"מובילי דעת קהל" שהם בוטחים בהם –
רופאים, בכירים במשרד הבריאות, רבנים, "סלבים" ועוד –
להעביר להם את המידע הזה, ועוד.
בשימוש בכל או בחלק מהשיטות האלו,
גורמים לחלק מהקבוצה השלישית "לרדת מהגדר" ולהתחסן
(ביחד עם השיטות שהשפיעו גם על הקבוצה השנייה,
כמו "אפקט המחסור" ויעילות קביעת התור והפרוצדורה).
ניסיתי לנתח כאן את הנושא בקצרה
ובצורה הכי אובייקטיבית ומקצועית שיכולתי –
ללא היבט פוליטי או התייחסות ספציפית למגזר או לציבור כלשהו.
אני מקווה שהצלחתי.
אני עובד עם כולם, מכבד את כולם ואוהב את כולם.
אם הגעתם לקרוא עד כאן –
כנראה שנהניתם מאד מהקריאה
(או שאתם מזועזעים עמוקות מהציניות של הקמפיין
ומכללי המשחק האלו שניתחתי),
וכנראה ש"מצאתם את עצמכם" או את מי שאתם מכירים
באחת מארבע הקבוצות שתיארתי.
כך או כך, אשמח לשמוע מכם
ולקרוא תגובות, הערות, הארות ושאלות.
אתם מוזמנים להגיב כאן (או בתגובה בפוסט),
לשלוח לי מייל ל- yaniv@yanivzaid.com
או לשלוח וואטסאפ ל- 054-8001200
(אפשר גם להתקשר).
אני מבטיח לענות ולחזור לכולם,
ולהגיב לכל תגובה עניינית.
שלכם, באהבה,
ד"ר יניב זייד
הראשון שמתייחס לעניין בנושא הקורונה
נכון שלא אמרת כלום (במודע) אבל אמרת הרבה (לתת מודע)
הלוואי שהיו עושים קומפיין כזה על עניין שמירת שבת כהלכתה וכו'
אני עובד עם כולם, מכבד את כולם ואוהב את כולם.
זה מה שהכי משכנע!!♡
ניתוח מרתק וענייני.
נהניתי מאוד לקרוא
את הניתוח המכבד, הענייני
והמחכים שלך