אזהרה חשובה – הדיוור הזה יאלץ אתכם לבחון את עצמכם טוב טוב
ולהסתכל ביושר ובאומץ על החלטות שאתם מקבלים בזמן לחץ ומצוקה.
אחת התופעות הביולוגיות והפסיכולוגיות הידועות במחקר לתגובה אנושית
בזמנים של לחץ, טראומה, פחד, התקפה או איום
(או מה שרק נתפס כאיום או התקפה),
ידועה בכינוי Flight – Fight – Freeze Response
(היא ידועה גם בכינויים hyperarousal או acute stress response).
חוקר אמריקאי בשם וולטר ברדפורד קנון חקר איך בעלי חיים מגיבים לאיום או התקפה,
ואיך הגוף שלהם מגיב (ואילו חומרים הוא מפריש בזמן לחץ).
מחקרים נוספים שלו ושל חוקרים נוספים –
המשיכו בדיקות גם של התגובות האנושיות (של בני אדם)
למצבים טראומטיים ומפחידים,
ואילו חומרים הגוף שלנו פולט כדי לעזור לנו להתמודד איתם.
בגדול, ישנם 3 מצבים עיקריים – הישרדותיים –
של הגוף (וגם הנפש) להתמודדות עם איום, פחד או לחץ –
או ש"נלחמים" – נכנסים למצב Fight – ומנסים לסלק את האיום,
או ש"קופאים" – נכנסים למצב Freeze – ולא מגיבים למה שקורה,
או ש"בורחים" – נכנסים למצב Flight – ומנסים להתרחק כמה שיותר מהסכנה.
אני מבקש להחזיר אתכם לבוקר של שבת ה- 7/10.
אני יודע, אני יודע, זה מה שהתקשורת עושה לכם מדי יום, כל יום מאז
(ולא משנה באיזה ערוץ אתם צופים, או איזה עיתון אתם קוראים).
רבים מאיתנו עדיין נשארו ב- 7/10 ועדיין חיים את הטראומה
(כמדינה, אנחנו עדיין בטראומה ועוד לא התחלנו את שלבי ה"פוסט טראומה".
השלבים האלו יתחילו כנראה רק אחרי שתסתיים המלחמה "רשמית",
ויתחיל תהליך של החלפת ההנהגה הצבאית והפוליטית שלנו,
וכינון "חוזה חדש" בין הישראלים לבין עצמם).
אבל תהיו איתי רגע – שבת בבוקר ה- 7/10. והימים שאחרי.
איך אנשים שלא היו באותו הזמן בעוטף עזה הגיבו?
בגדול, באחת מהדרכים האלו –
או שעברו מהר מאד למצב Fight – תפסו נשק וירדו לדרום להילחם,
נסעו מיד ליחידה שלהם (גם אם עוד לא קראו להם),
התנדבו מיד להסיע חיילים, להכין אוכל, לתרום כסף ולקנות ציוד,
פתחו חמ"לים להצטיידות, צילמו סרטוני הסברה,
הצטרפו לשמירה על הישוב, נסעו להופיע בבסיסים ועוד ועוד.
יש כאלו שאני מכיר, שהתגייסו לצבא כבר באותו היום,
וחזרו כעבור כמה חודשים…
האופציה השנייה, היא לעבור למצב Flight (תרתי משמע) –
אנשים שבאותו היום (או בימים שאחרי) קנו כרטיסים לחו"ל וברחו מכאן.
אני לא מדבר על החלטה מושכלת לעזוב את הארץ ולהשתקע במקום אחר,
או על פינוי מבוקר ומסודר שהתקיים בשבועות שאחרי מאזורי קו עימות.
אני מדבר על תגובה של "המדינה בוערת ואני חייב לעוף מכאן".
אני מכיר הרבה משפחות שנהגו כך (גם באזור המרכז) –
חלקן חזרו כעבור שבוע – שבועיים, או חודש – חודשיים,
וחלקן עד היום בחו"ל, השתקעו אצל משפחות או מצאו סידור קצת יותר מזמני.
האופציה השלישית, היא לעבור למצב Freeze –
אנשים שנכנסו להלם, ובילו ימים שלמים, שבועות ואפילו חודשים בתוך הבית,
צופים בטלוויזיה בלי הפסקה.
אני מכיר אישית משפחות – במרכז, לא בצפון או בדרום –
שלא יצאו כמעט מהבית חודשים אחרי ה- 7/10.
אני לא שופט – וכל אחד יכול להגיב איך שהוא רוצה ולפי האופי שלו.
מן הסתם אנחנו מושפעים בהחלטות שלנו גם מהסביבה שלנו –
איך בת / בן הזוג מגיבים, האם יש לנו ילדים ובאיזה גיל,
איך נוהגים המשפחה והחברים שלנו ועוד.
אבל בהכללה גסה, כך נהגה האוכלוסיה בישראל ב- 7/10 ובעקבותיו.
מי שהציל את המצב בישראל, אגב, היו אנשי ה- Fight
שמיהרו להילחם, להתנדב, לעשות הסברה, להציל אחרים,
וברוב המקרים ביוזמתם הפרטית ובלי שביקשו מהם.
לצערי הממשלה, הפוליטיקאים ומשרדי הממשלה היו ב- Freeze
עמוק ב- 7/10 ובימים הראשונים שאחריו – אני חושב שיש על כך די קונצנזוס היום,
בפרספקטיבה של 7 חודשים אחרי.
עכשיו בואו נעבור מהתגובה למצב המלחמתי – לתגובה למצב הכלכלי.
איך אתם התנהלתם בעקבות ה- 7/10? בחודשים אוקטובר – דצמבר 2023?
איך ניהלתם את העובדים שלכם? איך תקשרתם עם הלקוחות שלכם?
גם כאן אפשר לזהות את 3 סוגי התגובות של אנשים
שלא היו במעגל הראשון של המתקפה –
או ש"נעלמו" – פשוט סגרו את העסק,
לא הגיעו לעבודה (נכון גם לשכירים וגם לעובדי ציבור),
לא ענו לטלפונים של לקוחות, עובדים וספקים,
לא התמודדו עם האתגרים שהמצב דרש והשאירו "ואקום".
או ש"קפאו" – ביטלו אירועים ופעילויות חודשים קדימה,
לא יזמו פעולות חדשות גם חודשים אחרי,
"השתבללו", נכנסו לפסימיות ול"אווירת נכאים",
ביטלו את חדר הכושר והפסיקו ללכת לחוגים,
והיו באווירה של "אני לא עושה כלום עד שלא ברור מה קורה כאן",
או ש"נלחמו" – היו בתקשורת עם העובדים, הספקים והלקוחות,
היו בעשייה (גם אם "רק" עשייה התנדבותית בשבועות הראשונים),
ניהלו את המשבר, ניסו להמשיך בשגרה עד כמה שאפשר,
מצאו פתרונות יצירתיים להרוויח כסף גם בתקופה קשה כזו,
המשיכו – בכוח! – לעשות ספורט ודברים שעושים להם טוב,
חיפשו הזדמנויות עסקיות ועוד.
גם כאן, אני משתדל לא להיות שיפוטי,
וכל יזם או בעלת עסק יכולים להגיב איך שהם רוצים,
אבל – לכל התנהלות יש מחיר, ולכל צורת תגובה יש השלכות ארוכות טווח.
לצערי, כבעל עסק (בישראל, וגם עם פעילות בינלאומית) כבר יותר מ- 20 שנים,
ומלווה עסקי של חברות, ארגונים ועסקים,
ראיתי כבר הכול בשורה של משברים לאורך התקופה הזו –
מלחמות ומבצעים, מגפות ושביתות,
וגם "סתם" תקופות ארוכות של קיץ, חופשות ובחירות.
אני כותב שוב ושוב כבר שנים רבות, על כך שחלק מהחוסן הלאומי שלנו הוא גם כלכלי.
ה"השתבללות", ה"ההימנעות", ה"בריחה", החרדות
וההתבוססות בטראומה (שוב, למי שלא חווה אישית אובדן, שכול,
חטיפה של בן משפחה, לחימה בעזה ועוד)
משרתת בעיקר את האויבים שלנו
(ואת התקשורת, שנהנית בצורה עקיפה מכך שאתם יושבים בלחץ
מול הטלוויזיה ומעלים את הרייטינג שלהם).
אנשים ועסקים נמדדים בזמני משבר ואי וודאות.
האנשים המצליחים ביותר שאני מכיר – בכל תחום –
הם כאלו שסובלים, פוחדים ונפגעים כמו כולם, אבל מגיבים אחרת.
הם בודקים מה החלק שלהם בעניין, איך הם יכולים לעזור,
מה הם כן יכולים להפיק מהסיטואציה, הם פרואקטיביים ויוזמים,
הם דואגים לבריאות הפיזית והנפשית שלהם ושל הסביבה ועוד.
הם מבינים שהילדים שלהם מסתכלים עליהם,
שהעובדים שלהם מסתכלים עליהם,
שהלקוחות שלהם מסתכלים עליהם.
הם יודעים – גם לאור ניסיון העבר עם משברים –
שמה שיעשו עכשיו יקבע לא רק את התוצאות של ההווה, אלא גם של העתיד.
עכשיו שאלו את עצמכם ביושר –
מה סוג התגובה שלכם למצבי פחד, אי וודאות ולחץ?
אתם בורחים, קופאים או נלחמים?
אתם מחכים לראות מה קורה ואיך המציאות תסתדר,
או שאתם מייצרים לעצמכם את המציאות שאתם הייתם רוצים בתוך הבלאגן הזה?
עד כמה אתם חזקים מנטלית?
אתם כמה אתם מנהיגים של הבית, של המשפחה, של העסק שלכם?
העובדות הן אותם עובדות לכולם.
מה שקובע – היא הפרשנות שאתם נותנים לאותן עובדות,
והמעשים שלכם כתוצאה מאותה פרשנות.
אני משאיר לכם את השאלות האלו כחומר למחשבה,
ואתם מוזמנים לכתוב לי ולשתף במחשבות שלכם לאור מה שקראתם.
אפשר לכתוב לי מייל ל- yaniv@yanivzaid.com
ואפשר לכתוב לי וואטסאפ – 054-8001200.
אני מבטיח לענות ולחזור לכולם.
שלכם, באהבה,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה