לאחרונה שמעתי מספר עסקים
(וגם שמעתי סיפורים מלקוחות על עסקים אחרים)
שמתכננים את צעדיהם העסקיים
על פי הקריטריונים של המדינה לזכאות למענקים כספיים.
כלומר, אם נניח המענק ניתן לעסק שספג ירידה של 40% ומעלה
במחזור בחודשי ה"קורונה" לעומת השנה שעברה,
העסק פועל בצורה מודעת כך שההכנסות שלו
אכן יהיו פחותות מ- 40% בתקופה המדוברת.
איך מקטינים הכנסות? מאד פשוט.
מצמצמים פעילות
(נניח פתוחים פחות ימים בשבוע או פחות שעות ביום),
מתאמצים פחות למכור ולשווק,
ויש גם עסקים שכבר הודיעו או החליטו (בלי קשר לסגר הנוכחי)
על סגירה זמנית בחודשים האחרונים של שנת 2020 (או בחלקם)
כדי להפחית פעילות ולהיות זכאים בסוף השנה למענקים הכספיים.
לכאורה, מדובר בכל זאת בתכנון
(רוב העסקים לא מתכננים בכלל, אז זו התקדמות…)
ובחשיבה על מקסום הכנסות ממקור מסוים
(במקרה זה – מדינת ישראל) בטווח הקצר.
אבל בפועל – זו טעות עסקית קשה לטווח הארוך!
ראשית, אנשים ועסקים חייבים להיות בעשייה מתמדת
כדי לא להתנוון ולאבד רלוונטיות.
להגדיל הכנסות – קשה ומאתגר, בוודאי בתקופת "קורונה".
להקטין הכנסות – פשוט.
רק צריך לא לעבוד קשה (או בכלל).
אבל השוק משתנה. הקהל משתנה. תרבות הצריכה משתנה.
עסק שלא פעיל במקסימום (כמובן בהתאם להגבלות ולהנחיות),
לא מתחדש,
ועסוק ב"משחקי חישובים" עם המדינה,
במקום פשוט לרצות (כמו בימי שגרה) למקסם הכנסות,
"יוצא מהמשחק" – ויהיה לו קשה מאד (עד בלתי אפשרי) לחזור לשגרה מלאה.
השוק משתנה ומתעדכן – ואתם לא.
שנית, בזמן שאתם מורידים הילוך, מתאמצים פחות וסוגרים,
אתם מרגילים את הלקוחות לחיות בלעדיכם.
נניח שמסעדה (זה לא דיון תיאורטי, אני מכיר כמה דוגמאות),
שדווקא הצליחה יפה בתקופה שבין מאי לאוגוסט
(בין ה"גל הראשון" ל"גל השני")
מחליטה לצמצם פעילות או להיות סגורה בחודשים האחרונים של השנה,
כדי להיות זכאית למקסימום מענקים.
מה יקרה בינואר 2021,
כאשר הם יועילו בטובם לחזור לפעילות מלאה?
הלקוחות כבר התרגלו ללכת, לשבת ולהזמין ממקומות אחרים!
הצורך של הלקוחות לאכול טוב,
לצאת מדי פעם (כשאפשר)
ולהזמין אוכל הביתה – לא הלך לשום מקום.
אם אתם לא במשחק – והמתחרים שלכם עדיין פעילים וקיימים –
הלקוחות יעברו אליהם.
המתחרים יעקפו אתכם ויקחו לכם את ההכנסות, גם כשתרצו בהן.
קשר עם לקוחות אי אפשר להפעיל כמו מתג – "לפתוח – לסגור"
(או כמו הביטוי האהוב על הממשלה – שיטת ה"אקורדיון" – לצמצם ולהרחיב).
לסגור עסק קל, לפתוח שוב קשה הרבה יותר.
עבדתם כל כך קשה לאורך השנים להשיג לקוחות,
לפתח קהילה וליצור הרגלים של קנייה אצלכם –
זה הרסני לוותר על כל זה עבור מענקים לטווח קצר.
כל מה שכתבתי כאן, נכון ביתר שאת גם לגבי שכירים ואנשים פרטיים.
לכאורה, מצב של מאות אלפי מובטלים
וחל"תניקים (אנשים שנמצאים ב"חופשה ללא תשלום") בישראל
אמור להיות "גן עדן למעסיקים" –
תוכלו לבחור את הטובים ביותר מתוך היצע גדול מאד
של עובדים מוכשרים שנמצאים כרגע באבטלה וחוסר עשייה.
אבל בפועל, מעסיקים רבים מדווחים על קושי גדול לגייס עובדים,
בעיקר במשרות "פשוטות" יחסית.
זה גם עלה בשיחות שקיימנו עם מעסיקים
ובעלי עסקים בכנס "תאוצה עסקית 2020".
למה זה קורה?
כי המדינה מספקת דמי אבטלה עד חודש יוני 2021 באופן רצוף!
בכך גדל דור של "מובטלים מרצון",
שמעדיפים להמשיך לשבת בבית חודשים ארוכים ולקבל כסף ללא מאמץ,
מאשר לצאת לעבודה בכל יום
ולקבל "רק" אלף, אלפיים או כמה אלפי שקלים בודדים יותר בחודש.
לכאורה, צעד הגיוני של המדינה,
כדי למנוע רעב, עוני ואנשים שמסתובבים בחוסר תוחלת ברחובות.
אבל בפועל, הצעד חסר התקדים הזה מייצר סכנה אמיתית –
לא רק למדינה – "דור אבוד" של מובטלים (בעיקר צעירים) –
אלא גם לעובדים עצמם.
נניח (ושוב, זה לא דיון תיאורטי, אני מכיר אישית מקרים כאלו)
שאנשים מעדיפים להישאר בבית
(היום אפילו לא צריך להגיע ללשכת התעסוקה בכל חודש כמו פעם,
הכול נעשה באינטרנט. אז גם יש פחות מרכיב של "בושה" לא לעבוד)
ולקבל 6,000 ש"ח נטו בחודש ללא מאמץ כ"דמי אבטלה",
מאשר לקום בבוקר בכל יום, ללכת לעבודה
ולקבל מהמעביד משכורת של 8,000 ש"ח נטו בחודש
("רק" 2,000 ש"ח יותר).
בטווח הקצר זה נשמע הגיוני.
בטווח הארוך זה גרוע מאוד!
כי זה לא עניין של "רק" 2,000 ש"ח נוספים בחודש,
שאפשר אולי להסתדר בלעדיהם כרגע
(אם צמצמתם הוצאות, נניח, או חזרתם לגור עם ההורים).
כמו שכתבתי על העסקים, גם אנשים מתנוונים.
גם עובדים חיוניים וחדשניים "יוצאים מהמשחק"
ונהיים לא רלוונטיים למעסיקים
אם הם לא עובדים תקופה ארוכה מדי.
ובעיקר, בזמן שאתם בבית, החברה מתרגלת לעבוד בלעדיכם
או מגייסת עובדים אחרים במקומכם.
גם כשתרצו לחזור ותרצו לעבוד, לא בטוח שיהיה לכם איפה.
כי הכלכלה בתנועה מתמדת – ואף אחד לא מחכה לכם.
יהיה לכם מאוד קשה!
כמו שככל שישנים יותר – עייפים יותר (מכירים?),
ואחרי שחוזרים מחופשה ארוכה,
צריכים בדרך כלל כמה ימים "להתאפס" עד שחוזרים לשגרה מלאה (זוכרים?),
כך לא תוכלו פשוט להחליט בעוד חצי שנה
שאתם חוזרים לעניינים – ולצפות שמעסיקים יסתערו עליכם
בזרועות פתוחות ובתנאים מעולים.
מה המסר שלי כאן?
מציעים לכם עבודה מתאימה – קחו אותה עכשיו!
יש לכם עבודה טובה? עשו הכול להישאר בה!
יש לכם עסק – תעשו הכול כדי להגדיל את ההכנסות והרווחים שלו, בכל רגע נתון!
אל תחכו למדינה, למענקים, להנחיות, לפרויקטור, לממשלה וכו'.
קחו אחריות על החיים ועל העסקים שלכם!
אני מאחל לכם – מכל הלב –
שלא תזדקקו לעולם לשקל אחד מהמדינה –
לא מענקים, לא קצבאות, לא תמיכות –
כי תייצרו בעצמכם כל מה שאתם צריכים
(במקרה כזה בכלל לא תקחו בחשבון כמה מגיע לכם מהמדינה).
מה שמגיע לכם מהמדינה – יגיע.
בהחלט אפשר וצריך לדרוש את מה שמגיע לכם,
ורצוי להיעזר באנשי מקצוע לשם כך.
אבל "לחכות למדינה" או "לסמוך על הממשלה" זו לא תכנית עבודה.
לטווח ארוך – אתם "יורים לעצמכם ברגל"
ותמשיכו לסבול כלכלית –
הרבה אחרי שימצא החיסון ל"קורונה".
אשמח לקרוא ולשמוע מה דעתכם על מה שכתבתי.
אתם מוזמנים להגיב כאן עכשיו בתגובה או בפרטי,
לשלוח לי מייל ל- yaniv@yanivzaid.com
או להתקשר – 054-8001200
(אפשר גם לשלוח לי וואטסאפ).
שלכם, באהבה,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה