ב- 13/2/14 רעשה המדינה.
לא, לא בגלל האיום האירני או העלאת מחירים חדשה.
פרופ' דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות
ושופטת לשעבר בבית המשפט העליון,
הודיעה על הצטרפותה למרוץ לנשיאות המדינה.
באמצע יוני השנה יבחר בישראל נשיא חדש במקום שמעון פרס,
ודורנר הצטרפה לשורה ארוכה של ח"כים מכהנים
שרצים לנשיאות (מטעם עצמם או מטעם אחרים),
וגם למתמודד נוסף שאינו ח"כ, פרופ' דן שכטמן,
חתן פרס נובל לכימיה.
מי שבוחר את הנשיא הם 120 חברי הכנסת שלנו, בבחירות חשאיות,
והתנאי להתמודדות הוא עשר חתימות גלויות של חברי כנסת.
לטעמי, פרופ' דורנר היא מתמודדת ראויה, אמיצה ולא שגרתית.
טוב שהיא הביעה נכונות להצטרף למרוץ,
למרות שמראש סיכוייה נמוכים מאד
(מעולם בהיסטוריה של ישראל לא ניצח מועמד מחוץ לכנסת חבר כנסת מכהן שהתמודד!).
אבל יש לי בעיה עם הקמפיין שהיא מנהלת מאז.
מאז ההכרזה, דליה דורנר מתראיינת בתקשורת
ומופיעה בפאנלים אקדמיים (דבר שעשתה מאז ומתמיד)
ואפילו פתחה (או פתחו עבורה) דף פייסבוק שמריץ אותה לנשיאות.
אבל דבר אחד היא לא עושה –
היא לא עולה לכנסת ולא מדברת עם חברי כנסת כדי שיתמכו בה.
יותר מזה, היא גם מצהירה על כך בגלוי.
כך, למשל, ב- 4/4/14 היא התארחה בפאנל
במרכז האקדמי פרס ברחובות, ושם אמרה:
"אני לא הולכת לרוץ בכנסת ולגייס חתימות.
זה לא נוח לי".
האמת, אני מבין אותה.
גם לי לא היה נוח "לצאת מאזור הנוחות" שלי,
לרוץ אחרי אנשים שאני לא מכיר (ואולי גם לא מעריך…)
ולהתחנן בפניהם שיתנו לי את האפשרות להתמודד במרוץ,
בו קרוב לוודאי אפסיד.
גם אותי זה היה מאד מבאס ומקומם.
אבל יש הבדל אחד ביני לבין דליה דורנר.
אני לא רץ לנשיאות. היא כן.
ומה לעשות, אילו חוקי המשחק –
ההחלטה על מי יהיה הנשיא,
ומי בכלל יוכל להתמודד למשרה הנחשקת,
מוכרעת אך ורק בכנסת.
ושם צריך להיות, ושם צריך לשכנע ולשדל,
ואלו האנשים איתם צריך לדבר (עם כל הכבוד לציבור הרחב
ולאהדה, האמיתית או לא, שהיא זוכה לה בימים אלו).
אפילו המועמד ה"חיצוני" השני, פרופ' דן שכטמן,
איש עתיר זכויות ונעים הליכות,
הבין את הקטע,
ומאז הכרזתו על ההתמודדות ביקר בכנסת כמה פעמים (כולל בפגרה!)
נפגש עם עשרות רבות של ח"כים,
ואפילו קיבל כבר כמה חתימות מהם.
אז לדליה דורנר אין שום סיכוי להיות נשיאה.
לא כי היא לא ראויה – היא ראויה יותר מרוב המתמודדים.
אלא כי היא לא מוכנה לעשות את מה שצריך כדי להצליח,
לא מוכנה באמת לשלם את המחיר הכרוך –
בזמן, באנרגיה, בכסף, באובדן מסוים של "כבוד" –
כדי להשיג את המטרה,
ולא מוכנה "לצאת מאזור הנוחות שלה".
אם אתם רוצים להשיג מטרות ולשכנע אנשים –
לכו תעשו את זה!
בלי תירוצים ובלי "משחקי כבוד"!
תפנו למי שרלוונטי עבורכם, ולא למי שנוח לכם לפנות אליו.
ואם אתם גם רוצים לדעת איך לעשות זאת נכון,
אתם מ-מ-ש רוצים להגיע לכנס הדגל שלי,
"מופע המסרים של דוקטור שכנוע",
שיתקיים בסוף החודש, ביום שישי ה- 30/5,
בשעות 09:00 – 13:00 בבית ציוני אמריקה בתל אביב.
כן, יניב, אני רוצה לשכנע את האנשים הרלוונטיים להשגת המטרות שלי!
שלכם,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה