לביל קלינטון, נשיא ארצות הברית לשעבר, היה קטע מיוחד.
הסיפור שלו מתחיל בשנות ה- 60 של המאה ה- 20,
אז, כתלמיד בן 16, ביקר בבית הלבן
ונפגש עם נשיא ארה”ב אז, ג’ון קנדי.
ואז החליט שהוא רוצה להיות נשיא ארצות הברית.
ובמהלך עשרות השנים שחלפו מאז,
הכין כרטיסיה על כל אדם שפגש,
במסגרת החיים הפוליטיים ובכלל.
הוא היה כותב על הכרטיסייה מי האדם, מה שם אשתו,
במה הוא עוסק, מאיפה הוא מכיר אותו, וכו’.
והיו לו על השולחן תיבות עץ עם כרטיסיות לפי ה- א’ – ב’.
לימים, בתחילת שנות ה – 90, כשהוא התמודד על נשיאות ארצות הברית,
היה לו קטע קבוע –
לפני כל אסיפת בחירות הוא היה עובר על הכרטיסיות עם הצוות שלו,
ובודק את מי הוא עתיד לפגוש שם.
ואז, בזמן האסיפה, לפני כולם,
היה קולט איזה פעיל פוליטי שלו, וזורק לו משפט כמו:
“הי, ג’ורג’! מה שלומך? ומה שלום סוזי אשתך?
ואיך היה הדיג השנה?”
איך הוא ידע את כל הפרטים האלו,
למרות שלא ראה את אותו ג’ורג’ שנים?
כי זה היה כתוב בכרטיסיה.
עכשיו, זה אולי נשמע משפט סתמי ובנאלי,
אבל ההשפעה שלו בכל פעם על אותו “ג’ורג'” הייתה מדהימה.
מעבר לעובדה שאותו אדם היה נרגש מאד מהפנייה האישית (יצירת רגש)
ומספר לכולם כל היום אחר כך
על המחווה הקטנה של קלינטון כלפיו (שיווק “ויראלי”),
אותו אדם היה עושה עוד משהו קטן –
מצביע לקלינטון בבחירות!
וגם מסיע, על חשבונו, אנשים נוספים להצביע לקלינטון בבחירות!
וזה נקרא – הנעה לפעולה.
ובזה קלינטון היה מצטיין.
נזכרתי בסיפור הזה בשבוע שעבר,
כשסיקרו את הלווייתו של אריק שרון, ראש הממשלה לשעבר.
מה שמאד בלט, היה שהמוני אזרחים שלא ראו אותו עשרות שנים –
פקודים לשעבר, אזרחים אותם פגש באופן אקראי פעם בחייהם וכו’ –
הגיעו להלוויה, וגם התראיינו לתקשורת וסיפרו כמה היה אדם חם.
את רובם המוחלט שרון לא הכיר אישית
והם מעולם לא שוחחו איתו יותר מכמה משפטים.
אבל, לפי התיאורים שלהם, היה בו “משהו”,
שגרם להם לחוש באותו הרגע שפגשו אותו
כמו “מלכים”, ושותפים לדרך.
וזה גרם להם להרגיש שהם מוכרחים להגיע להלוויה שלו,
למרות שלא התראו עשרות שנים,
ובלי לבדוק – אני מעז להמר שהם גם הצביעו לו בבחירות,
ודיברו עליו לא מעט במהלך השנים עם הסביבה שלהם.
מה היה המשהו הזה ששרון עשה?
משהו קטן שנקרא – יחס אישי!
אתם יודעים מה, אפילו מראית עין של יחס אישי!
משפט קטן, חיוך, תשומת לב,
התייחסות ספציפית לדברי האדם, הקשבה –
כל הדברים שכל כך פשוט לעשות,
וכל כך מעט אנשים עושים, בטח במעמד של שרון וקלינטון.
רוצים להניע לפעולה אנשים ולקוחות?
רוצים לגרום להם לרצות לעשות הכול בשבילכם?
יחס אישי הוא המפתח.
ואם אין לכם זמן ואנרגיה לתת לכולם יחס אישי מלא,
לפעמים גם “מראית עין” של יחס אישי מספיקה.
רוצים לגלות איך עושים זאת נכון?
אז אתם ממש חייבים להגיע לכנס הדגל שלי,
“מופע המסרים של דוקטור שכנוע” ב- 27/2,
בו אני מסביר בהרחבה כיצד להניע אנשים לפעולה
ולגרום להם להרגיש מדהים לידכם.
ההרשמה בעיצומה, ושליש אולם כבר מלא –
מהרו להבטיח את מקומכם!
כן, יניב, אני רוצה לגרום לכל לקוח שלי ואדם בסביבתי להרגיש חשוב ומיוחד!
שלכם,
ד”ר יניב זייד
כתיבת תגובה