איך לגרום לעולם להבין את הטירוף שקרה וקורה כאן?
שלושה עקרונות הסברה שלמדתי בשני העשורים האחרונים
כשעסקתי בהסברה הישראלית בתקופות של מבצעים ומלחמות
(כולל שירות מילואים של שנים בענף מסרים של דובר צה"ל,
לשם העבירו אותי אחרי מלחמת לבנון השנייה
כדי "לתווך" את האירועים המלחמתיים
לתקשורת הישראלית, הערבית והבינלאומית) –
העיקרון הראשון,
הוא לפעול כמה שיותר מהר
ו"להשתלט" על כמה שיותר דקות שידור, מסרונים לנייד והודעות לאנשים.
הפלסטינים לא מפסיקים להגיד – גם עכשיו! –
שאנחנו עושים להם "טבח", "רצח עם" ו"פשעי מלחמה" –
וזה תופס כותרות ראשיות בעיתוני העולם.
זה אומר שכל עוד אנחנו בהלם ולא מגיבים –
ולקח לנו כמדינה לצערי
כמה יממות קריטיות להגיב הסברתית –
הדעה שלהם כבר נשמעת, ונחשבת הדעה הנכונה.
רק כדי שתבינו את חומרת המצב, ביום שבת (7/10) בצהרים,
כשהיקפי הזוועות והטבח אצלנו רק התחילו להתגלות,
ומטוסי חיל האוויר עשו כמה גיחות "נדל"ן" והפציצו כמה בניינים ריקים בעזה
(אחרי שעוד עשו נוהל "הקש בגג", שבינתיים בוטל סוף סוף),
הכותרת בעמוד הראשי בעיתון המשפיע ביותר בארצות הברית,
ה"ניו יורק טיימס" (New York Times) הייתה (בתרגום חופשי שלי)
"חיל האוויר הישראלי תוקף ברצועת עזה לאחר תקיפה חריגה של החמאס".
ככה הם הציגו את האירוע נכון לשבת בצהרים!
אז צריך לנסות לגרום להם להבין כמה שיותר.
העיקרון השני הוא –
אנשים בעולם לא באמת מבינים מה אנחנו עוברים.
בינינו, מה הפלא – גם אנחנו עוד לא מבינים ולא מעכלים מה אנחנו עוברים.
המוח לא תופס מספרים כמו 1,200 נרצחים יהודים ביום אחד
(מספרים של יום מאד אינטנסיבי ויעיל של הנאצים בזמן השואה באירופה)
או שחיטה של ילדים בסכין כשהם כפותים,
או כריתת ראש של אנשים,
או שריפת בתים כדי שאנשים יצאו מהממ"דים כי הם לא יכולים לנשום
ואז יורים בהם, כמו בגטו ורשה.
אז איך אפשר לצפות שבעולם יבינו?
גם אירוע יותר "מובן" – שאפשר גם להראות בעין –
כמו טילים "מתעופפים" לעבר אוכלוסיה אזרחית –
היה קשה להסביר בעבר.
הפעם האחרונה שבה עיר אזרחית טווחה בלי רחמים ובלי אבחנה
על ידי מאות טילים בכל יום,
במטרה להרוג כמה שיותר אזרחים, נשים וילדים,
הייתה… בלונדון בזמן ה"בליץ" במלחמת העולם השנייה.
העולם היום לא מסוגל להבין ולהכיל אירועים כאלו,
ובטח לא מסוגל להבין שבלי "כיפת ברזל" היו לנו מאות הרוגים
בכל סבב לחימה עד כה (כולל עכשיו) רק מהטילים.
אז צריך לגרום להם לנסות להבין כמה שיותר.
העיקרון השלישי הוא –
להפעיל אצל אנשים בעולם גם הגיון וגם רגש.
כל אחד מאיתנו מונע גם מהיגיון וגם מרגש.
לרובנו יש מרכיב יותר דומיננטי –
חלק מהאנשים מונעים יותר מההיגיון
(ואז צריך לתת להם הרבה עובדות ומספרים)
וחלק מהאנשים מונעים יותר מהרגש
(ואז צריך לספר להם סיפורים ולתת להם דוגמאות).
עובדה, לדוגמה, היא ש- 1,200 נרצחים בישראל
הם 0.012 אחוז (!) מאוכלוסיית המדינה (שמונה 10 מיליון איש).
3,000 נרצחים ב"אסון התאומים" בארה"ב ב- 11/9/2001,
באוכלוסיה שמנתה אז כ- 360 מיליון איש (אני מעגל מספרים לצורך החישוב)
הם "רק" 0.00083 אחוז מהאוכלוסיה.
במילים אחרות, מה שקרה לנו עכשיו מקביל
לטבח של 45,000 אמריקאים ב"אסון התאומים"! פי 15!
אדם רציונלי – שחושב במספרים – יזדעזע מהמספרים האלו.
דוגמה, היא למשל, סיפור אחד על נרצח אחד, או על סיפור גבורה אחד,
או על חטופה אחת, או על משפחה שלמה שנמחקה,
או על ניצולת שואה אחת שנמצאת כרגע בשבי החמאס.
מלחמה זה אירוע מורכב להסביר.
עבור אנשים שמונעים מרגש, להגיד "1,200 נרצחים"
זה מספר שהם לא מסוגלים להבין –
ואז הם אדישים, מתעלמים וחוזרים לשגרה שלהם.
אבל סיפור אחד מרגש פותח את הלב ואת הארנק,
וגורם לאנשים לשתף, לתרום, לספר הלאה,
להזדהות, לעזור, לשלוח ציוד ועוד.
אז צריך לנסות לגרום להם להבין כמה שיותר.
ועכשיו – מה אתם צריכים ויכולים לעשות
כדי לעזור להסברה הישראלית?
לצד המאמצים האדירים שמשקיעים בהסברה בימים האחרונים
דובר צה"ל, משרד ההסברה, משרד החוץ,
משפיענים ישראלים בחו"ל ועוד –
והם עושים הרבה (לא את הכל אנחנו רואים בישראל) –
הוקם מטה ההסברה האזרחי,
שמכין כל הזמן
מדובר בעבודה מאד מרשימה,
שרק מתעדכנת כל הזמן לאור המצב,
ויעילה מאד כדי שאנשים בחו"ל –
בכל העולם, לא רק יהודים וישראלים –
יבינו יותר טוב את הטירוף שעובר עלינו
וגם יוכלו לשתף בקלות את החברים, המכרים והמשפחות שלהם.
אז מה אתם צריכים לעשות עכשיו –
1. להכין רשימה של חברים, קולגות, משפחה, לקוחות ושותפים
שיש לכם בחו"ל מכל העולם.
תסתכלו אצלכם ב"אנשי הקשר" בנייד,
תנסו להיזכר בכל מי שאתם מכירים מחו"ל,
ותחשבו על אנשים שהכרתם במהלך מסעותיכם בעולם –
נסיעות עבודה, טיולים או חופשות.
איטלקית / אנגלית / בולגרית / בוסנית /
גרמנית / הולנדית / טורקית / יוונית /
יפנית / סינית / ספרדית / ערבית /
פולנית / פינית / פרסית / צרפתית /
קוריאנית / רומנית / רוסית / שוודית /
תאילנדית / קרואטית / גיאורגית / הונגרית /
אינדונזית / ליטאית / פורטוגזית / סרבית /
אוקאינית / וייטנאמית
(כן, כן, יש הכול! מכל השפות!
סרטונים מתורגמים, עם כתוביות ומאד יעילים).
3. תשמרו אצלכם במחשב את הסרטונים של השפות הרלוונטיות עבורכם.
לכל מי שאתם מכירים בחו"ל – בעיקר זרים.
הסרטונים בנויים ככה שנורא קל לשתף ופשוט להעביר לאנשים בכל העולם,
בוואטסאפ / בלינקדאין / בפייסבוק / במיילים ועוד ועוד.
לכמה שיותר ישראלים ויהודים בחו"ל שאתם מכירים
עם הסבר, כדי שגם הם יעבירו את זה הלאה לכל מי שהם מכירים.
אתם יכולים גם להעביר להם את המייל הזה במלואו, עם כל ההסבר.
יש לכם כוח אדיר להשפיע.
יש לכם המון קשרים, המון היכרויות,
המון לקוחות / חברים / מכרים בחו"ל –
זה הזמן להפעיל אותם.
בואו נייצר ביחד "שיווק ויראלי" מטורף להסברה הישראלית
ונהפוך כמה שיותר אנשים בחו"ל ל"שגרירים" פעילים
של מדינת ישראל, עם ישראל וצבא ההגנה לישראל.
עם ישראל חי!
ואנחנו נדע ימים טובים יותר.
אוהב,
ד"ר יניב זייד
נ.ב. שיתוף מאד אישי –
בשלושת הימים הראשונים של האירועים הייתי בהלם מוחלט, כמו כולם.
מעבר לעצב, דיכאון ותסכול על הטירוף שהמדינה עוברת,
על אובדן חיי האדם הלא נתפש
ועל הנזקים האדירים שנגרמו לנו כמדינה וכחברה,
גם "נמחקו" לי מהיומן בבת האחת מהשבועות הקרובים
סדנאות, הרצאות, פעילויות וליוויים עסקיים –
שפירושם אובדן כספי אדיר.
הרגשתי מתוסכל, ב"דאון", ובעצב
שעבודה אינטנסיבית של חודשים ירדה לטמיון.
תוסיפו לזה את העובדה שהיו לי
יום הולדת השבוע (ב- 10/10) ויום נישואין (ב- 12/10)
ואת שניהם חשבתי לחגוג אחרת לגמרי –
ותבינו את רמת התסכול האישי.
אני בן 46 השבוע, בדיוק בעשור בחיים
בו אני מבוגר מדי מכדי לעשות מילואים (עשיתי מספיק בחיים…)
והילדים שלי צעירים מדי (לשמחתי) ועדיין לא משרתים בצה"ל,
כך שהרגשתי "לא חיוני" בימים הראשונים,
נוצר לי המון זמן פנוי בבת אחת,
וביליתי אותו בעיקר בלראות חדשות –
פעילות שאני לרוב ממליץ לא "להתמכר" אליה.
אבל חזרתי לעצמי לאט לאט
(או יותר נכון – החזרתי את עצמי לעצמי…) וחזרתי לעשייה –
גם עבורי, גם עבור הקהילה שלי – אתם! –
וגם עבור המדינה האהובה של כולנו.
ההסברה הישראלית – זו נקודת החוזקה שלי, זו השליחות שלי
וזה המקום בו אני יכול לתרום הכי הרבה כרגע
(מעבר לתרומה כספית שכבר נתתי ביחד עם נטלי אשתי
לרכישת ציוד לחיילי צה"ל).
אז קדימה, לעשייה –
כתיבת תגובה