הרצאות - יניב זייד

רוצים לשכנע כל אחד? הרשמו עכשיו!

    האם לגיטימי להשתמש בחטופים ובמשפחותיהם לצורכי שיווק?

    על ידי כתוב תגובה

    אני איש שיווק ומכירות כל חיי.
     
    אוהב שיווק ומכירות, אוהב להשפיע על אנשים
     
    ורואה את "מאחורי הקלעים" של רוב המהלכים השיווקיים
     
    שאנחנו כציבור צרכנים חשופים אליהם.
     
    עם השנים, גם השוק השתנה וגם אני השתניתי.
     
    השוק השתנה, כי לציבור הצרכנים יש כבר רגישות יתר
     
    ל"פייק", לחוסר אמינות, להגזמות ולחוסר אותנטיות –
     
    ומהלכים שיווקיים / פרסומות / דפי נחיתה שעבדו חזק
     
    והיו יעילים שיווקית לפני עשור או שניים, כבר פחות יעילים ועובדים כיום.
     
    השיווק והמכירות משתנים –
     
    ואני מדבר וכותב על כך רבות, כאן וברשתות החברתיות שלי.
     
    גם אני השתניתי עם השנים – ככל שאני מתבגר ועובר התפתחות אישית,
     
    יש קמפיינים שיווקיים והסברתיים שאני כבר לא מוכן לקחת,
     
    יש חברות שאני כבר פחות רוצה לעבוד איתן,
     
    יש מסרים משכנעים שכבר לא אכתוב או אמליץ להשתמש בהם,
     
    ובגדול – אייעץ ואכתוב תכנים לחברות ועסקים שאני מרגיש מחובר אליהם
     
    ושאני מזדהה / מסכים עם הערכים שהם מייצגים.
     
     
    על הרקע הזה, נחשפתי לאחרונה לקמפיינים שנעשים בישראל,
     
    שמעוררים ממש דילמה שיווקית וערכית,
     
    וחשוב לי להציף אותה כאן ולעורר דיון.
     
    הקמפיינים האלו, אין לי אלא לכנות אותם "כלכלת חטופים".
     
    מדובר במהלכים שיווקיים שנוקטים בתי החולים בישראל –
     
    שמתחרים זה בזה בצורה אגרסיבית –
     
    כדי לקלוט את החטופים השבים מעזה.
     
    זה לא נושא פוליטי, לא קשור לימין או שמאל,
     
    ולא קשור לבעד עסקה או נגד עסקה.
     
    מדובר במאבק של בתי החולים לקלוט אליהם –
     
    ולא לבתי החולים המתחרים –
     
    את החטופים השבים מעזה
     
    (בכל דרך, גם אלו שחזרו במבצעים צבאיים וגם אלו שחזרו ב"עסקאות"),
     
    ולטפל בהם.
     
    מדובר בקמפיין שיווקי שמבצעים בתי החולים שבו כל האמצעים "כשרים" –
     
    שולחים רופאים בכירים ללוות את המשפחות בזמן שיקיריהן שבויים בעזה,
     
    עושים סיורים מקדימים למשפחות על מנת "לחבר" אותן למוסד מסוים
     
    ולגרום להן להעדיף אותו בזמן אמת (רצון המשפחה גובר על רצון המדינה) –
     
    ממש כמו שעושים ליולדות לפני לידה, כדי שיבחרו ללדת באותו מוסד,
     
    מפיקים מסיבות ומזמינים אמנים מוכרים להופיע בפני השבים –
     
    ואז מפיצים את התמונות והסרטונים –
     
    שמיד הופכים ויראליים – ברשתות החברתיות, ועוד.
     
     
    כמובן שברגע שהשבים מעזה מגיעים לבתי החולים – לכל בית חולים –
     
    הם מקבלים טיפול מיטבי ומקסימלי, באופן הכי ממלכתי, הכי מקצועי והכי מכבד.
     
    איש אינו טוען אחרת.
     
    יש לנו את הצוותים הרפואיים מהטובים – ובוודאי מהמנוסים – בעולם,
     
    שעושים עבודת קודש בשיקום החטופים והמשפחות,
     
    וגם בשיקום פצועי צה"ל הגיבורים, בגוף ובנפש.
     
    אני מתייחס כאן למאמצים שנעשים עוד לפני שחוזרים החטופים,
     
    בקמפיינים שנמשכים לעיתים חודשים, עם לחץ המופעל על המשפחות
     
    כדי שיחליטו בסופו של דבר לבחור במוסד כזה או אחר.
     
    אציין, אגב, שלמיטב ידיעתי משרד הבריאות פועל כדי למנוע את ה"קמפיינים" האלו –
     
    ואפילו מנסה "לחלק" את החטופים השבים בין בתי החולים בישראל
     
    באופן שוויוני יחסית – אבל בלי הצלחה רבה.
     
     
    אז הנה הדילמה, שאני יכול להתחבר אליה ולהבין את שני הצדדים –
     
    מצד אחד, אפשר לטעון שמדובר בתחרות לגיטימית בין בתי חולים
     
    שמתחרים ביניהם בכל היבט אחר – על יולדות, על "תיירות מרפא",
     
    על ניתוחים מיוחדים ויוצאי דופן, על לקוחות "סלבים", ועוד ועוד.
     
    כאשר חטופים חוזרים משבי ממושך בעזה
     
    ונקלטים לטיפול ולשיקום בבית חולים כלשהו,
     
    התמונות שלהם מתפרסמות בישראל ובכל העולם.
     
    התמונות האלו הן נכס כלכלי למוסדות רפואיים,
     
    שחלק משמעותי מתקציבי הבנייה והפיתוח שלהם מגיעים מתרומות.
     
    בנוסף לעניין הכלכלי, יש כאן גם עניין תדמיתי –
     
    זה מיתוג מעולה לבית חולים להיתפס כ"מושיע"
     
    שהושיט יד לחטופים השבים בזמן מצוקתם
     
    וסייע להם בתהליך ההחלמה המורכב ויוצא הדופן
     
    (חשבו מה אתם מרגישים כלפי בתי החולים והצוותים הרפואיים
     
    כשאתם רואים את הכתבות על ההחלמה והשיקום של החטופים).
     
    בנוסף לעניין התדמיתי, יש כאן גם עניין מקצועי –
     
    מדובר באירוע תקדימי בעולם כולו (מאות אנשים שחוזרים משבי אכזרי
     
    של מאות ימים במנהרות תת קרקעיות אצל ארגון טרור – לא היה כדבר הזה!),
     
    וכל בית חולים רוצה להיות הראשון שילמד איך לטפל במקרים כאלו,
     
    יכתוב פרוטוקול טיפול ויפיץ את הלקחים הרפואיים למתחרים
     
    ובכנסים מקצועיים בכל העולם.
     
    מעל הכול, עומד גם השיקול של "לא לצאת פראייר" ולא להיות "הצדיק היחיד בסדום".
     
    אני בטוח שכל הנהלת בית חולים אומרת לעצמה "אם המתחרים שלנו עושים את זה,
     
    ונמצאים בקשר שוטף עם המשפחות, למה לא אנחנו?"
     
    בכנות, אם הייתי איש מערכת של אחד המוסדות,
     
    או בעמדת ניהול שאחראית על התקציב של בית החולים,
     
    קשה לי לדעת מה הייתי מחליט לעשות.
     
     
    אז אלו כל הסיבות בעד. והסיבות נגד?
     
    אולי רק אחת – שמדובר בנושא הרגיש ביותר בישראל היום
     
    ואולי החטופים הם עדיין הנושא עם הכי הרבה קונצנזוס בישראל –
     
    ועדיין גם "הפרה הקדושה" הזו נשחטת,
     
    ואפשר להגיד שנעשית "מניפולציה" על המשפחות האומללות,
     
    שנקלעו לסיטואציה הזויה ובלתי אפשרית בעל כורחן.
     
     
    אז זו הדילמה. ועכשיו אני שואל אתכם –
     
    מה אתם הייתם עושים, אם הייתם בעמדה של ניהול בית חולים?
     
    מה דעתכם על מהלכים שיווקיים כאלו – לגיטימיים או לא?
     
    תחרות בריאה (תרתי משמע…) בין בתי חולים,
     
    או שימוש ציני במשפחות?
     
     
    אתם מוזמנים לכתוב לי כאן במייל חוזר,
     
     
    או לוואטסאפ 054-8001200 (אפשר גם להתקשר).
     
    אני מבטיח לענות ולחזור לכולם
     
    (לדיון ענייני ומקצועי בלבד, ולא פוליטי).
     
    שלכם, באהבה,
     
    ד"ר יניב זייד

    מה דעתך ? אני רוצה לשמוע אותך

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    כל הזכויות שמורות לד"ר יניב זייד - אומנות השכנוע