7 חזיתות פעילות, מלחמה של שנתיים וחצי ברציפות, מחירים יקרים,
נתב"ג חצי סגור, ערוצי תקשורת שעסוקים כל היום בלדכדך ו"להוריד" אותנו, ועדיין –
במדד האושר העולמי שפורסם בתחילת 2026,
ישראל במקום השמיני בעולם (!) במדד האושר.
במקום הראשון פינלנד (כלומר אזרחיה הם המאושרים בעולם),
ואחריה איסלנד, דנמרק, קוסטה ריקה, שבדיה, נורבגיה, הולנד ו… ישראל!
כלומר, אנחנו לפני ארה"ב, קנדה, פורטוגל, תאילנד, יוון, קפריסין
וכל המדינות בהן יש "מושבות" של ישראלים.
יותר מכך – באותו מדד, הצעירים הישראלים (עד גיל 25),
שהם שכבת הגיל שנושאת את רוב הלחימה על הכתפיים בשנים האחרונות –
מדורגים במקום השלישי בעולם (!) ברמת האושר (לפניהם רק סרביה וקוסטה ריקה).
עכשיו אני שואל את עצמי – כמו שאתם בוודאי שואלים את עצמכם –
איך זה ייתכן?!?
מדד האושר הוא מחקר רציני,
שמתפרסם בכל שנה בכל העולם על ידי מכון המחקר העולמי "גאלופ",
שואל 1,000 תושבים בכל מדינה, ובודק עד כמה הם שבעי רצון מהחיים.
ישראל באופן עקבי מדורגת בעשירייה הראשונה בעולם (מתוך מעל 200 מדינות נבדקות),
ובשנת 2024 עוד הייתה במקום החמישי, 3 מקומות למעלה.
על פניו, הדירוג הזה מופרך ולא מובן.
מה גורם לנו להיות כל כך מרוצים?
מה מאפשר לנו לדרג את חוויית החיים שלנו באופן חיובי, למרות הכול?
ההסבר שלי – מדובר בשתי סיבות מרכזיות –
הקשרים שלנו כאן, והמשמעות שלנו כאן.
הקשרים שלנו כאן –
כי יש בישראל משפחתיות, ערבות הדדית וקהילתיות
ברמה מאוד גבוהה (יש שיגידו גם מוגזמת) –
יש לנו המון חברים, מהמון מעגלי הכרויות (צבא, אוניברסיטה, ישיבה, בית ספר ועוד),
אנחנו (בהכללה גסה) אנשים מאוד חמים, פתוחים וישירים,
ומדינת ישראל מייצרת לנו "מערכת אקולוגית" ("אקו – סיסטם") של קשרים
(מילואים, תנועות נוער, ארוחות שישי משפחתיות, חוגי בית, מפגשי יזמות ועוד).
המשמעות שלנו כאן –
כי הקיום שלנו במדינת ישראל ובארץ ישראל לא מובן מאליו.
כדי לחיות בישראל כל (או רוב) החיים, אנחנו חייבים להתחבר לסיפור,
חייבים להיות אופטימיים, יצירתיים וחרוצים,
ודווקא כל האתגרים, המלחמות, המחלוקות, הפיגועים ועוד –
מחייבים אותנו לפתח חוסן מנטאלי ויכולת נפשית גבוהה מאוד.
רק בישראל קוראים "טיסות חילוץ" לטיסות שלוקחות (במחיר מופקע!)
אנשים מחופי הים בתאילנד אל אזור מלחמה בו יורים עליהם טילים ומנסים להרוג אותם 10 פעמים בלילה.
רק בישראל יכולות להתקיים מסיבות פורים המוניות, תפילות המוניות או חתונות במקלטים,
רק בישראל יצאו מאות אלפים לרחובות להפגין עבור אנשים שאינם מכירים
ורק בישראל אנשים יתרמו כסף וזמן ויתנדבו בהיקפים עצומים עבור אנשים זרים.
אני רואה במסעותיי כל הזמן את ההבדלים האלו, בין ישראלים לבין עמים אחרים.
מה זה אומר עבורכם באופן פרקטי?
מבחינת המשמעות –
זה אומר שצריך להתחבר לסיפור שלנו כעם, כאומה וכמדינה.
מי שמחובר להוויה הישראלית ורואה כאן את ביתו,
יהיה מרוצה על אף כל החסרונות (ויש הרבה).
מי שרק מסתכל על מדדים אובייקטיבים (כמו יוקר המחיה, מלחמות וכו')
ומתעלם מהגורמים הסובייקטיביים של משפחתיות, ערבות הדדית, רוח מיוחדת, יהדות, עזרה הדדית ועוד –
כנראה שלא יחיה כאן, או יחיה כאן בהרבה יותר תסכול ומרמור.
מבחינת הקשרים –
זה אומר שצריך לפתח כישורים חברתיים משמעותיים ולאהוב אנשים.
גם בעידן הדיגיטלי, ובעיקר בעידן הדיגיטלי,
יש חשיבות הולכת וגוברת ליכולת לשוחח עם אנשים
(ולא רק "להתחבא מאחורי המקלדת"),
לרצון להיפגש עם אנשים פרונטלית
(ולא רק בזום או ב"פייסטיים"),
לאופן בו אתם מציגים את עצמכם, מספרים סיפורים, עונים על שאלות, מתווכחים ועוד.
זה נכון ברמה האישית – זוגית – הורית – משפחתית,
וזה נכון גם ברמה העסקית – מקצועית (מול ספקים, קולגות, עובדים ולקוחות).
העידן הדיגיטלי, הרשתות החברתיות והבינה המלאכותית הביאו איתם את "מגפת הבדידות"
(אני כותב ומדבר על כך לא מעט), ורבים מהאנשים בעולם, ובוודאי מרבית הישראלים,
דווקא כן מעריכים – לצד החידושים הטכנולוגיים –
גם חזרה לתקשורת האנושית הבסיסית של "פעם".
מי ששולטים בתקשורת הבין אישית הזו,
מי שיודעים לדבר, לשכנע, לשווק, למכור, להסביר ולשאת ולתת –
חייהם יהיו טובים יותר, הם יהיו מוקפים ביותר חברים והם יהיו מאושרים יותר.
אם אהבתם מה שכתבתי,
אם אתם מתחברים לסיבות שהצגתי ואם אתם מסכימים (וגם אם לא) –
אשמח לתגובות, שיתופים, הערות והארות.
ואם אתם רוצים לשפר את יכולות השיווק, המכירות,
הדיבור בפני קהל, הפרזנטציה ואומנות סיפור הסיפורים –
הגיע הזמן שנדבר.
מוזמנים ליצור קשר במייל חוזר לדיוור הזה,
במייל yaniv@yanivzaid.com
או לטלפון 054-8001200 בוואטסאפ
(אפשר גם להתקשר).
אני מבטיח לענות ולחזור לכולם.
אוהב,
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה