בחודש האחרון העברתי מספר הרצאות וסדנאות באנגלית לקהל בינלאומי
(ממגוון של מדינות), והיה לי מוזר.
לא, לא בגלל האנגלית.
אני רגיל להרצות ולדבר באנגלית.
לא, לא בגלל כמות המדינות שהקהלים השונים הגיעו ממנה.
קיימתי עד כה מאות הרצאות וסדנאות מחוץ לישראל, ב- 4 יבשות שונות.
מה שהיה לי מוזר, זו התגובה של הקהל.
לקח לי זמן לקלוט את זה תוך כדי ההרצאות, אבל אז הבנתי –
אנשים ממש מקשיבים!
ויושבים במשך כל ההרצאה!
ולא מתעסקים בטלפון הנייד שלהם כל הזמן!
ורושמים (כמעט) את כל מה שאני אומר!
והכי חשוב – מכבדים אותי!
מניסיון רב שנים בחו"ל, קיימת "הדרת כבוד" בסיסית למרצה.
מה הכוונה?
בהכללה גסה, כשאדם בחו"ל מגיע להרצאה (בוודאי אם בחר את הנושא ושילם עליה)
הוא יוצא מנקודת הנחה בסיסית שהוא מגיע ללמוד דברים שהוא לא יודע,
ושהמרצה הוא מומחה שבוודאות יודע הרבה יותר ממנו בנושא המדובר
(ולא משנה כמה ידע וניסיון יש לאותו אדם בנושאים אחרים).
אבל בישראל (שוב, בהכללה גסה) –
כל אחד בקהל חושב שהוא יכול כרגע להחליף אותך על הבמה
(גם אם לא כולם מודים בזה ואומרים לך את זה ישירות)
וכל אחד חושב שהוא יכול לייעץ לך מה לעשות
או להתערב לך בתכנים או בארגון האירוע (גם אם אין לו שום ניסיון בתחום).
אז "המום" מהחוויה החיובית שעברתי החודש מספר פעמים עם קהל בינלאומי,
ולקראת יום הכיפורים הבא עלינו לטובה,
הנה רשימת כל האנשים שהשתתפו בפעילויות שלי שצריכים לבקש ממני סליחה השנה –
אלו שמסמסים לאורך כל ההרצאה
(כן, אני רואה אתכם. וכן, זה מפריע לי.
וכן, זה גם מפריע למי שיושב לידכם.
ואגלה לכם סוד – אתם "לא כאן ולא שם".
אתם לא באמת מרוכזים בהרצאה כרגע,
ולא באמת מרוכזים במסרים שאתם מעבירים עכשיו לעבודה.
אתם מפספסים כרגע גם פה וגם שם).
אלו שיוצאים וחוזרים מספר פעמים במהלך ההרצאה
(כן, זה מפריע. וכן, נכון שרק יצאתם לשנייה לשירותים או לשתות קפה
כי הייתם מ-מ-ש חייבים, אז למה אני עושה מזה עניין,
אבל אגלה לכם סוד – מספיק שחלק קטן מהקהל יוצא כל אחד "רק" לכמה דקות,
ונוצרת "טיילת" מיותרת ובלתי נסבלת שמפריעה לכולם).
לאלו שממש חייבים לענות לשיחה (!) באמצע ההרצאה
ולהתחיל למלמל בטלפון "בשקט"
(כן, שומעים אתכם! וכן, זה מאד מפריע, ובעיקר לא מנומס!
ואגלה לכם סוד – כל הבעיות שהיו לכם כשנכנסתם לאולם שלי,
תהיינה קיימות גם כשתצאו מהאולם.
השיחה "הדחופה" הזו לא משנה לכם כלום. רק מאד מעצבנת את כל מי שבאולם).
לאלו שמקליטים את ההרצאות שלי (למרות שביקשתי לא לעשות זאת)
(כן, אני רואה אתכם. לא, לא אעשה "סצנות" ואגיד לכם מהבמה להפסיק להקליט –
כי אז בטח תיתממו ולא תבינו מה אני רוצה מכם… – אבל זה מפריע. ופוגע.
לא רק מבחינה רגשית, אלא גם מבחינה משפטית.
אתם כרגע מפרים את זכויות היוצרים שלי ופוגעים לי בפרנסה.
ואגלה לכם סוד – בכנסים בחו"ל – ומי שהיה, יודע שאני צודק –
אם מישהו רק מרים את הנייד בשביל להקליט,
ניגש אליו תוך שנייה מאבטח או סדרן. אבל אנחנו בישראל, והכול מותר…)
לאלו שנותנים לי "דעות" וחושבים שהם נותנים "עצות"
(כן, אני יודע מה אני עושה.
וכן, כל מה שקורה בפעילויות שלי מתוכנן – כולל ההפעלות, האלתורים עם הקהל, המכירה ועוד.
ולא, אני לא צריך מכם טיפים על מכירה מהבמה, אם מעולם לא מכרתם מהבמה,
ולא צריך מכם טיפים על איך היה אפשר להגיד את זה אחרת, אם מעולם לא העברתם הרצאות והדרכות)
לאלו (ולשמחתי הם בודדים) שמגיעים אליי אחרי פעילות
ואומרים "לא חידשת לי כלום"
(אולי זה קשור לזה שלא באמת הקשבתם, יצאתם וחזרתם כל הזמן וגם איחרתם בהתחלה?
איך מכנס של 4 שעות, בקצב דיבור של מכונת ירייה, ועם תכנים מעולים –
ואני אדם מאד פרקטי! – לא קיבלתם "כלום"?!? אפילו לא תובנה אחת?
זה כנראה כבר קשור אליכם ולא אליי…
ובכלל, אם אתם כאלו חכמים גדולים – למה הגעתם לשמוע אותי?!?
ואם אתם כבר יודעים הכול – למה אתם לא מיישמים?!?
לאלו שחושבים שהם יכולים להחליף אותי
או לעשות כמוני את מה שאני עושה
(אז לא. ניסיון של 15 שנים, 1,650 הרצאות וסדנאות ב- 4 יבשות,
6 ספרים רבי מכר בעברית ועוד 2 רבי מכר באנגלית, 3 תארים אקדמיים ודוקטורט,
ויעוץ (עד כה) למעל 850 חברות וארגונים – לא הולך ברגל…
אני מ-מ-ש טוב במה שאני עושה. וגם מתכונן לכל פעילות בשיא הרצינות.
וגם אם נראה לכם שאני רק מגיע, זורק כמה מסרים ובדיחות והכול אחלה –
כדי להגיע לתוצאה הזו הייתי צריך לעבוד קשה מאד ולהתכונן הרבה מאד.
אז אל תסתכלו רק על התוצאות. תסתכלו גם על "שעות המעבדה".
ואם לכם אין את "שעות המעבדה" שיש לי,
ולא השקעתם את הזמן, הכסף והאנרגיה שאני השקעתי בעשורים האחרונים,
אז אתם ממש לא יכולים להחליף אותי כרגע על הבמה.
גם אני ישראלי. ואוהב קהל ישראלי. ויש לנו גם הרבה יתרונות.
אבל בימים של חשבון נפש, חשבו גם אתם,
בפעם הבאה שאתם יושבים בקהל ושומעים הרצאה,
איך לתת יותר "הדרת כבוד" למרצה שמולכם.
קצת יותר כמו בחו"ל.
שנה טובה וחתימה טובה.
אוהב (אפלטונית…),
ד"ר יניב זייד
נ.ב. מקומות אחרונים נותרו לסדנת "אמנות השכנוע"
שמתחילה (מחזור מס' 65!) ממש אחרי סוכות.
כשאני אומר דברים דומים לחברים שלי
התגובות הן בדרך כלל
"אבל בכל מקום זה ככה"!
אז זהו שלא !!
הפכנו לחברה חוצפנית, לא מכבדת
ולעיתים גסת רוח ואלימה.
ולא, אין בזה טיפת חינניות.
הלואי ונתעשת כל עוד אפשר