לפני כמה שנים טובות הייתי רץ מספר פעמים בשבוע
בפארק הירקון בתל אביב (גרתי אז בסמוך),
היה מצטרף אליי לפעמים קולגה, בחור צעיר, נשוי עם שני ילדים קטנים,
בעל עסק (השם והפרטים נמצאים במערכת…).
מטבע הדברים, היינו משוחחים במהלך הריצה על העבודה,
וכשני עצמאים היינו מחליפים חוויות.
בין השאר, הוא היה נוהג לקטר לי על כך
ש”לא הולך לי כלום. המצב בשוק קשה.
אני מחלק פליירים, אני עושה פגישות, ודברים הולכים מאד לאט.
וגם כשכבר יש תוצאות, זה לא מספיק רווחי, ובסוף החודש אני במינוס”.
אני כעצמאי הזדהיתי עם תחושותיו,
וניסיתי לתת לו טיפים “על הדרך” לקדם את העסק
“תנסה קמפיין פייסבוק”, “תעשה סרטוני עדויות עם הלקוחות הקיימים שלך”,
“תבוא בגישה חיובית”, “תשדרג את האתר”, וכו’.
השיחות היו טובות, אבל אני זוכר שכמעט כל רעיון שהצעתי
הוא היה פוסל על הסף, גם כי “לי זה לא מתאים”,
אבל בעיקר כי “אין לי כסף לשיווק נוסף.
אני במינוס כל הזמן שהולך וגדל”.
חשבתי לעצמי שאני לא במקום לשפוט אותו, והוא יודע טוב יותר ממני
מה מצבו ומה מצב חשבון הבנק שלו.
עד שיום אחד, באחת הריצות, הוא מספר לי שהוא הכריז על עצמו כ”פושט רגל”.
המשמעות המשפטית היא, בין השאר, שהוא מוכרז כ”חדל פירעון”,
כלומר שמצד אחד הנושים שלו (אלו שהוא חייב להם כסף) לא יכולים לתבוע אותו בטווח המיידי,
כי “רשמית” אין לו כסף לשלם להם,
ומצד שני זה אומר שלפחות בטווח הקצר, הוא מתנהל “על בסיס מזומן”.
כלומר – אסור לו להחזיק חשבון בנק פעיל, כרטיסי אשראי וכו’
(כי הרי “רשמית” אין לו כסף), וזה סיפור מאד לא פשוט בטח כבעל משפחה.
הייתי קצת בהלם מההכרזה הזו שלו, ושאלתי אותו שתי שאלות –
הראשונה, מה גרם לו לעשות צעד דרסטי כל כך?
השנייה – איך זה מתבצע? כלומר, מה הוא עשה בפועל?
על השאלה הראשונה הוא השיב לי ש”אבא שלי ואח שלי גם פשטו רגל בעבר.
אני יודע שהשד לא נורא כל כך. כל הנושים יורדים לך מהצוואר,
מתנהלים שנה – שנתיים במזומן ויוצאים מזה, זה לא סוף העולם”.
או.קיי., חשבתי לעצמי, אולי הוא יודע משהו שאני לא.
לא הייתי במצב הזה ואני לא יכול לשפוט אותו.
אבל אז הוא ענה לי על השאלה השנייה (“מה עשית בפועל? איך זה מתבצע?”)
והכניס אותי להלם גדול עוד יותר.
הוא אמר לי: “זה מאד פשוט. יש עורך דין שמתמחה בפשיטות רגל,
הוא עבד גם עם אחי ואבא שלי. אתה בא אליו, משלם לו 30,000 ₪,
והוא פותח לך תיק פשיטת רגל ודואג לך לכל העניינים המשפטיים”.
“רגע”, שאלתי אותו, “אתה רוצה להגיד לי ששילמת השבוע 30,000 ₪ לעורך דין?!?”
“כן”, הוא ענה לי בשלווה.
“אבל”, הקשיתי עליו, “אתה כל הזמן מספר לי שאין לך כסף. איך היו לך 30,000 ₪?”
ואז הוא ענה “כשאין ברירה, מוצאים את הכסף”.
עד כאן הסיפור. ועכשיו למוסר ההשכל.
הבחור היה בצומת דרכים. העסק לא הולך, חסר כסף וכו’.
עכשיו הוא צריך לבחור בין שתי אופציות –
או לנקוט בגישה חיובית, להשקיע זמן, אנרגיה וכסף נוספים
ב”עלייה מעל המים”, כלפי מעלה,
או לנקוט בדרך ההפוכה, ולהשקיע את אותו זמן, אותה אנרגיה ואותו סכום כסף
בלהמשיך “לצלול מטה” (ובטווח הקצר, “פשיטת רגל” משמעותה המשך ההידרדרות הכספית,
גם בגלל הכסף לעורך הדין, וגם בגלל שעכשיו רשמית מקור ההכנסות שלו נסגר
וכל הלקוחות הקיימים והפוטנציאלים עוזבים).
הוא בחר בדרך שפונה “למטה”.
אני ממליץ תמיד לבחור בדרך שפונה “למעלה”.
גם אם אתם בצומת דרכים עסקית, מקצועית ואפילו אישית
(כי החיים האישיים והמקצועיים שלנו כרוכים אלו באלו,
ומי מאיתנו לא היה בצומת דרכים כזו או אחרת – או כמה צמתים – במהלך חייו),
לא לאבד תקווה, תמיד לשאוף להשתפר,
להחליט מה לעשות ולנוע לשם בכל הנחישות.
לקחת אחריות על החיים והעסק שלכם, ו”להפוך כל אבן” כדי להצליח.
אז בין אם אתם בצומת דרכים ורוצים לעלות מעלה,
ובין אם אתם במקום טוב ורוצים לעלות רמה מבחינה מקצועית, עסקית ואישית,
הנה המקום בו אתם ח-י-י-ב-י-ם להיות –
כנס הדגל שלי, שמתקיים בעוד שבועיים וחצי,
(בפעם האחרונה השנה!), ובו תגלו כלים פרקטיים וחדשניים
להצלחה עסקית ומקצועית, ולתקשורת טובה יותר עם הסביבה שלכם.
וגם תהיו בסביבה תומכת ומעצימה עם 400 איש איכותיים.
כן, יניב, אני רוצה לעלות לרמה הבאה שלי מבחינה מקצועית, עסקית ואישית!
מחכה לראותכם בכנס.
שלכם,
ד”ר יניב זייד
כתיבת תגובה