אם אתם כלקוחות באים להתייעץ עם עורך דין על עניין אישי או משפטי שקרה לכם,
על השיחה חל חיסיון עו"ד – לקוח.
זה אומר, שעל פי חוק, עורך הדין לא יכול (ובטח לא חייב)
לספר על מה דיברתם ולגלות את תוכן השיחה לאף אחד –
לא לסביבה הקרובה שלו, לא לגורמים בסביבה שלכם המעורבים בסיפור,
ואפילו לא לרשויות החוק, כמו המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט!
חיסיון דומה קיים במקצועות נוספים –
קיים חיסיון רופא – מטופל (סודיות רפואית – רופא לא יכול
לגלות ממצאי בדיקות של מטופלים שלו ללא אישורם),
חסיון פסיכולוג – מטופל (פסיכולוג לא רשאי לדבר עם אחרים על מה שנאמר בפגישות עם מטופלים)
ואפילו חסיון עיתונאי – מקור עיתונאי (עיתונאי לא מחויב לחשוף את המקור שמסר לו מידע לכתבה, גם לא לרשויות החוק).
אבל מסתבר, שחיסיון דומה לא חל על יועצים עסקיים.
כלומר, באופן תיאורטי, לאחר פגישה עם לקוח (וזה יכול להיות עסק קטן או חברת ענק)
אין חובה בחוק לשמור בסודיות את פרטי ותוכן הפגישה.
ובתור יועץ עסקי לחברות וגופים גדולים,
כולל בנקים, חברות ביטוח, חברות תרופות וחברות בשוק ההון,
אני יכול להעיד שלפעמים אתה נחשף לנתונים הרגישים ביותר של החברה –
נתונים עסקיים, הכנסות והוצאות, צפי הכנסות לשנים הבאות,
רכילות על מנהלים ומפקדים בכירים, "מידע פנים", ועוד.
ועל פניו, אין שום מחויבות חוקית לשמור את הנתונים לעצמי!
אז מה הפתרון?
אה. כאן נכנסים לתמונה המוסר הבסיסי,
האתיקה המקצועית וגם ראייה לטווח ארוך.
המוסר – כי כשאדם מוסר לך מידע רגיש עליו, על חייו ועל הכנסותיו,
הוא מצפה שלא תדבר עליו עם אחרים ללא אישורו.
כך גם אתם מצפים. אז עליכם להתחשב בצד השני ששיתף אתכם במידע
(ואפילו להרגיש טוב שהוא בחר בכם לשתף איתכם את המידע הזה,
ולהתאמץ עוד יותר להיות ראויים לזכות הזו).
האתיקה המקצועית – גם אם אין חוק ברור בעניין הסודיות
לגבי יועצים עסקיים, יועצי שיווק, כותבי נאומים ומנטורים –
שנחשפים כולם למידע רגיש של לקוחות –
לעתים מידע אמיתי ושונה ממה שהלקוח מספר בחוץ, ללקוחות שלו! –
אנחנו ב"תעשיית המומחים" צריכים לייצר לנו אתיקה מקצועית
וחסיון מנטור – לקוח ויועץ – לקוח.
אני, למשל, מבהיר בתחילת כל פגישה עם לקוח, שכל מה שייאמר בפגישה נשאר בינינו,
וברוב הפרסומים השיווקיים שלי מוסיף משפטים כמו "דיסקרטיות / סודיות מובטחת".
אם מדובר בפגישות רגישות במיוחד (כמו סטרטאפיסטים שחושפים בפניי
את נתוני המוצרים או הרעיונות שלהם כדי שאכין אותם לפגישות מול קרנות ומשקיעים),
אני עצמי מציע ללקוחות שאחתום איתם על הסכם סודיות –
שאוסר עליי לספר את ולדבר על מה שנאמר בפגישה –
רק כדי שיהיו רגועים וירגישו נינוחים בפגישה.
מה שמעניין הוא, שברוב המקרים הלקוחות משיבים ש"אין צורך" ושהם סומכים עליי.
עצם העובדה שאני העליתי את הנושא, מעלה בהם ביטחון בי
והם לא מרגישים צורך לחתום איתי על משהו.
אז האתיקה של המנטורים, אנשי המקצוע והיועצים צריכה להיות פנימית,
ועליכם להבין שמופקד בידיכם מידע רגיש של לקוחות
(רעיונות, תכניות, נתונים, עיצובים גרפיים שעיצבתם להם,
נתונים אמיתיים של קמפיינים אינטרנטיים שעשיתם להם),
ושמוטלת עליכם אחריות לא לחשוף אותו לאחרים
(ובוודאי לא למתחרים שלהם או לקולגות שלכם) ללא אישורם.
ויש גם את החשיבה לטווח ארוך, או – השיקול הפרקטי –
לקוח ש"תבגדו" בו, תרכלו עליו, תמעלו באמונו, תרכלו עליו –
והוא יגלה זאת מתישהו (בצורה ישירה או עקיפה) –
לא יעבוד איתכם יותר לעולם!
וגם לא יפנה אליכם לקוחות לעולם!
וגם "ילכלך" עליכם כל החיים לכל מי שרק יהיה מוכן לשמוע!
סיבות מספיק טובות לשמור על המידע לעצמכם,
גם אם אין לכם מחויבות חוקית לעשות זאת…
רוצים לגלות עוד איך לגרום ללקוחות להרגיש איתכם בנוח?
איך לבנות אוטוריטה מקצועית בעיני אדם שאינו מכיר אתכם?
איך לנטרל התנגדויות ושאלות בשיחה או בפגישה עוד לפני שעלו?
אז אתם ח-י-י-ב-י-ם להגיע לכנס הדגל שלי,
שיתקיים (בפעם ה- 31 ברציפות!) ביום שישי ה- 25/11
בבית ציוני אמריקה בתל אביב.
סודיות מובטחת….
שלכם,
ד"ר יניב זייד
ד"ר יניב זייד
כתיבת תגובה